ה"גרינגו" טראמפ ניצח בדו-קרב המקסיקני

הוא אמנם הבטיח תכנית הגירה מפורטת ולבסוף רק חזר על אותן סיסמאות, אבל הביקור ה"נשיאותי" במקסיקו העניק לטראמפ כמה נקודות, אם לא בקרב ההיספנים אז לפחות בקרב הלבנים המתונים - ופתאום המרוץ נראה שוב פתוח. וקלינטון? מלקקת את הפצעים, ואוספת תחמושת לעימותים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
צילום: רויטרס ו-AP, עריכה: יאיר דניאל

בווידאו: טראמפ מציג את תכנית ההגירה שלו לאחר הביקור במקסיקו

נתחיל מהשורה התחתונה. אחרי הכול בני אדם אנחנו, ומה שמעניין אותנו הוא מי ניצח ומי הפסיד. אז השבוע הזה, בבחירות לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ ניצח, או לפחות רשם הישג, ומכיוון שאנו מדברים על משחק סכום אפס, אז בהגדרה, הילרי קלינטון איבדה נקודות. יש גם מפסיד גדול נוסף, נשיא מקסיקו אנריקה פניה נייטו, ועליו בהמשך.


בחירות 2016 בארה"ב - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:

טראמפ במקסיקו: "לכל מדינה יש את הזכות לבנות בגבולה חומה"
המקסיקנים זועמים על הנשיא שנפגש עם טראמפ: "טעות היסטורית"
מדיניות ההגירה של טראמפ: "מקסיקו תשלם על החומה, פושעים יגורשו מיד"
טראמפ יושב על החומה. פרשנות

דונלד טראמפ ואנריקה פנייה נייטו נשיא מקסיקו במקסיקו סיטי, אוגוסט 2016 (AP)
מיצוב, זה כל העניין. טראמפ במהלך ביקורו במקסיקו, לצד הנשיא אנריקה פניה נייטו, אוגוסט 2016 (צילום: AP)

"מקסיקו האומללה", אומר פתגם מקסיקני עתיק. "כה רחוקה מאלוהים, כה קרובה לארצות הברית". היחסים בין שתי השכנות האלה תמיד היו בעייתיים, וכשאומרים "בעייתיים", מתכוונים שהם בעייתיים בעיקר לשכנה החלשה מדרום. ראשית, הבה נזכור עניין קטן שהאמריקנים מצפון לנהר הריו-גרנדה נוטים לשכוח או להדחיק, אבל המקסיקנים זוכרים היטב: כשליש משטחה של ארצות הברית היה פעם מקסיקו, ונכבש וסופח בתואנות שונות, יותר ויותר מפוקפקות. קחו למשל את המיתוס האמריקני המכונן, של גבורת מגיני מבצר האלאמו. בדקו בהזדמנות מי היו המתבצרים, ומדוע הגיעו בכלל לטקסס. רמז: זה לא היה כדי לגאול את אדמת אבותיהם.

אבל כיום זה כבר לא משנה. "רפובליקת הכוכב הבודד", הלוא היא טקסס, היא מדינה בארצות הברית (לפחות בינתיים, אבל על זה בטור נפרד) השולחת את טד קרוז ההיספני למחצה לסנאט, ואילו המקסיקנים, על פי הקולנוע האמריקני, חיים כולם, מתברר, בעיירות גבול מאובקות שבהם שיחי קוצים מתגלגלים ברוח המדברית, והם עצלנים, שתיינים ורוצחים (לא בהכרח בסדר הזה).

ולשם, למקסיקו, הגיע השבוע דונלד טראמפ. זה רחוק מלהיות מובן מאליו. הוא הרי הצהיר שהמקסיקנים הם סוחרי סמים, אנסים ושאר פושעים, שיגרש את כל 11 מיליון המהגרים הבלתי חוקיים, שיבנה על חשבון מקסיקו חומה בגבול, ושיבטל מיד את הסכם הסחר החופשי של ארה"ב, קנדה ומקסיקו - נפט"א.

אז מדוע בכלל הגיע לפגישה עם נשיא מקסיקו? התשובה ברורה - מיצוב. טראמפ כבר בשלב השני של מסע הבחירות. הוא אינו יכול עוד להיות רק פירומן סדרתי. הוא חייב להציג תכניות, להסביר את הצהרותיו, לזנב בקלינטון. מבחינה זו הפגישה עם נשיא מקסיקו היא הצלחה, כי בעקבותיה, הוא נתפש כמדינאי. הוא הגיע לשיחה עם נשיא מדינה חשובה, שכנה, והזדמנות הצילום לבדה ממצבת אותו כמדינאי עולמי - מה שהיה עד כה אחת מנקודות היתרון הבולטות של קלינטון, שרת החוץ לשעבר.

דונלד טראמפ ונשיא מקסיקו אנריקה פנייה נייטו במסיבת עיתונאים במקסיקו סיטי, 31 באוגוסט 2016 (רויטרס)
ביקש להיראות כמדינאי, ולפחות חזותית הוא קיבל את מבוקשו. טראמפ עם נשיא מקסיקו פניה נייטו, אוגוסט 2016 (צילום: רויטרס)

"מה" בלי "איך"

והוא היה מתון. בערך. כמובן, אחר כך הוא חזר לארצות הברית, ובפיניקס שבאריזונה הציג את תכניתו לטיפול בהגירה, שהיא בעצם "תכניתו" הישנה והמוכרת - אם בכלל אפשר לקרוא לזה "תכנית": מקסיקו תממן את החומה, ו-11 מיליון המהגרים הבלתי חוקיים יגורשו אל מעבר לה. מתישהו. בצורה זו או אחרת. הבד נצבע במברשת עבה מאד, לא במכחול דק. "תכנית" אמורה לכלול פרטים, אמצעים, מקורות תקציביים, לוח זמנים, אך שום דבר מאלה כמובן לא היה בנאום, ומי שציפה לכך כנראה לא מבין דבר במערכות בחירות.

אז נשארנו עם הסיסמאות, ללא ניואנסים. עם ה"מה" בלי ה"איך". אבל היי, זה עבד. בסופו של דבר, טראמפ הצליח ביום רביעי בלילה להעביר שני מסרים סותרים לשני קהלים שונים בהפרש של כמה שעות. מעשה אמנות. ומי שממהר להצביע כרגיל על הסתירות הפנימיות ועל חוסר הישימות של התכנית, סביר להניח שלא התכוון להצביע לו מלכתחילה.

האם זה יביא לו מצביעים היספניים חדשים? סביר שלא, בעיקר משום שבאמת לא הייתה לו עבורם שום בשורה חדשה. השיפור היחיד הוא שהפעם לא כינה את כל המקסיקנים "פושעים". אבל מי שדווקא כן עשוי לשקול מחדש הצבעה לטראמפ הם אותם לבנים מהססים מהמרכז הפוליטי, שמתרשמים כעת מהפאסון ה"נשיאותי" של הילד הרע. מי שהיטיב מכולם לסכם זאת הוא ביל קריסטול, הפרשן הניאו-שמרן הבכיר ואחד האישים המזוהים ביותר עם תנועת "לעולם לא טראמפ" במפלגה הרפובליקנית. "קשה מאוד להצטייר באופן נשיאותי כשאתה מתמודד על הנשיאות", צייץ קריסטול בטוויטר. "כשטראמפ עמד שם (במקסיקו), עם כל חוסר הנוחות שזה מעורר, הוא נראה נשיאותי. יום מוצלח לטראמפ".

מקסיקו מתכוננת לשלטון טראמפ?

חשוב גם לזכור: בניגוד מוחלט לכל מערכת בחירות בעבר, הפעם, ככל שחולף הזמן יש יותר, לא פחות, מהססים ומתלבטים - והנה אכן, הסקרים המתפרסמים בימים האחרונים (שנערכו עוד לפני פרשת מקסיקו) מצביעים על מגמה של צמצום הפער מקלינטון (לפחות בשניים מהם אף אל תוך טווח הטעות הסטטיסטית, כלומר שוויון הלכה למעשה).

וקלינטון עצמה? היא השאירה השבוע את הבמה הלאומית לטראמפ. מן הסתם קיוותה שהוא ייכנס לאמבוש במקסיקו, ומן הסתם התאכזבה שזה לא המקרה. אשר לסתירות במדיניות ההגירה שלו, ובכלל - אלו מתווספות לרשימת הציטוטים שתטיח בטראמפ בעימותים ביניהם, המתחילים בעוד פחות מחודש.

המועמדת לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית הילרי קלינטון. 18 ביוני 2016 (GettyImages)
קיוותה שטראמפ ייכנס לאמבוש במקסיקו, והתאכזבה. הילרי קלינטון, יוני 2016 (צילום: GettyImages)

ונחזור לרגע לדמות הנשכחת של הפרשה: מדוע בעצם הסכים נשיא מקסיקו מלכתחילה שטראמפ "יעשה עליו סיבוב"? במגרש הפוליטי המקומי, הרייטינג של אנריקו פנייה נייטו בקרשים - אבל זה עדיין לא מסביר מדוע אירח אדם שאותו השווה ממש לא מזמן למוסוליני ולהיטלר. מדוע הוא נתן לו במה עולמית? מדוע אירח אדם המבקש לגרש מיליונים מבני עמו ולבנות חומה על חשבון מדינתו?

נלך על ההסבר הפשוט, הלא קונספירטיבי, והוא - "מה אם". נשיא מקסיקו יודע היטב את יחסי הכוחות בין ארצו לארצות הברית. הוא זוכר ודאי משיעורי ההיסטוריה את הצבא האמריקני עושה כחפצו במחוזות הגבול במרדף אחרי פנצ'ו וייה, את התלות הכלכלית, את המשפחות החלוקות בין המדינות. הוא מפזר את הסיכון. הוא לא רוצה את טראמפ, אבל אם טראמפ יישב בעוד כמה חודשים בבית בשדרות פנסילבניה 1600 בוושינגטון, נשיא מקסיקו רוצה להיות זה שיזכיר לו שאירח אותו, שלא העביר אותו במכונית דרך המון זועם ומפגין, שנתן לו במה עולמית.

בינתיים הוא אמנם הצליח לעורר על עצמו זעם עצום במולדתו החשה מושפלת, כנראה אפילו זעם יותר גדול ממה שצפה, שכן ב"בוקר שאחרי", בניסיון נואש לתקן את הנזק, הוא כבר מיהר לשוב ולהצהיר כי "טראמפ מסוכן למקסיקו" - כנראה מעט מדי ומאוחר מדי עבורו. אבל הכבוד והיוקרה יחלימו, ואילו האינטרסים נשארים. ובשורה התחתונה - בדו קרב המקסיקני שהתרחש הלילה, ה"גרינגו" ניצח. אם נוסיף לכך את הסקרים המעודדים יחסית, אפשר לומר שלראשונה לאחר כמה שבועות נוראיים מבחינתו, דונלד טראמפ יכול כעת להביט לעבר ה-8 בנובמבר במידה מסוימת של אופטימיות זהירה.

אורן נהרי הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 1