עם סכין בין השיניים

20 האלקטורים של פנסילבניה יעשו כנראה את ההבדל עבור שני המועמדים, שמתכננים כאן מפגן כוח ביממות האחרונות של המרוץ. פילדלפיה של קלינטון, לב המדינה עם טראמפ ופיטסבורג מתנדנדת. מבט מקרוב על הקרב המדמם עבור כל קול. מסע בין כוכבים: פרק ד'

בעוד קצת יותר מיומיים, ביום שלישי בלילה, ייסגרו הקלפיות במדינות השונות ברחבי ארצות הברית, והבחירות לנשיאות יגיעו לסיומן. בשעת סגירת הקלפיות, שני הקמפיינים – זה של המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון ושל המועמד הרפובליקני דונאלד טראמפ – יפנו את עיניהם בראש ובראשונה למדינה אחת: פנסילבניה. עשרים האלקטורים של המדינה הגדולה והמגוונת הזו עשויים להיות "חומת המגן" של קלינטון בדרך לנשיאות – או לחלופין, הפירצה גדולה של טראמפ, שתאפשר לו להפתיע את הסוקרים בדרך לבית הלבן.

בפרק שעבר כתבנו כאן על פילדלפיה, העיר הגדולה והחשובה ביותר בפנסילבניה, ששימשה לאורך השנים כמוקד הכוח של המפלגה הדמוקרטית במדינה. פילדלפיה הייתה העיר בה בחרו ראשי המפלגה הדמוקרטית לערוך השנה את הוועידה המפלגתית שהם, וגם העיר הראשונה בה ערך הנשיא המכהן ברק אובמה עצרת תמיכה בקלינטון. בסוף השבוע גם הודיע המטה של קלינטון שפילדלפיה תהיה העצירה האחרונה של המועמדת הדמוקרטית בקמפיין הנוכחי, כאשר ערב לפני הבחירות היא תופיע באיצטדיון מרכזי בעיר יחד עם בעלה, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ובני הזוג אובמה. במטה הבחירות של קלינטון מבינים היטב שאם תושבי פילדלפיה ייצאו בהמוניהם לקלפיות, סיכוייה לזכות בנשיאות יגברו מאוד – ואם לא, היא בהחלט עשויה להפסיד.

אלא שלמרות החשיבות הרבה של פילדלפיה, העיר הגדולה הזו אינה מייצגת את כלל מדינת פנסילבניה. מדובר במדינה השישית בגודלה בארה"ב מבחינת כמות האוכלוסיה, שמתגוררים בה קרוב ל-13 מיליון בני אדם. בקמפיין של טראמפ משדרים בימים האחרונים אמונה שביכולתם לנצח בפנסילבניה, למרות שהמדינה לא נתנה את 20 האלקטורים שלה לאף מועמד רפובליקני לנשיאות מאז שנת 1988. הסיבה: טראמפ סבור שמחוץ לפילדלפיה, שהיא מעוז ליברלי מובהק, המסרים שלו בנושאים כמו כלכלה, הגירה והסכמי סחר, עשויים ליצור התלהבות גדולה, ולהוציא אל הקלפיות מספיק אנשים שיוכלו למחוק את היתרון של הדמוקרטים בפילדלפיה.

צילום: עמרי נחמיאס, עריכה: יאיר דניאל

פילדלפיה נמצאת בנקודת הקצה המזרחית של פנסילבניה, קרוב לאוקיינוס האטלנטי. כאשר יוצאים מהעיר ומתחילים בנסיעה מערבה, לכיוון אזור האגמים הגדולים של המערב התיכון, האופי של המדינה משתנה לחלוטין. את העיר הצפופה והמודרנית מחליפים פרברים קלאסיים של בתים דו-קומתיים, מידשאות וגני משחקים. אחר כך מופיעות על המפה בזו אחר זו עיירות תעשייתיות, שבעבר היו מוקד הכוח הכלכלי של ארה"ב, אבל בעשורים האחרונים סובלות מקשיים הולכים וגוברים על רקע מגמות הגלובליזציה. בהמשך מנקדות את הנוף חוות חקלאיות, חלקן לאורך הכביש הראשי ואחרות מבודדות עמוק בתוך ההרים, שבהן התמיכה בטראמפ מרקיעה שחקים, כפי שאפשר לראות מעל פי כמות שלטי הקמפיין שלו שמופיעים בחזיתות הבתים.

בשעה שקלינטון מתכננת לעשות כל שביכולתה כדי להוציא מצביעים אל הקלפי בפילדלפיה, טראמפ בונה על האזורים הפרבריים, התעשייתיים והחקלאיים של פנסילבניה, שלרוב אכן נוטים יותר לצד הרפובליקני. אחרי הביקור שלנו בפילדלפיה, יצאנו לדרך מערבה, אל מוקדי התמיכה הללו. הנקודה הראשונה הייתה בעיירה ברווין, פרבר מבוסס של פילדלפיה, בו נערכה עצרת תמיכה בטראמפ, כולל נאום של רעייתו מלאניה.

צילום: עמרי נחמיאס, עריכה: שניר דבוש

הגענו לאירוע, שנערך באולם ספורט מקומי, ביום חמישי בשעות הצהריים, רק כדי לגלות שיהיה קשה למצוא חניה באזור: תומכיו של המועמד הרפובליקני מילאו את המגרשים הסמוכים. עד שמצאנו חניה, התחיל לרדת גשם – מה שלא מנע מאלפי האנשים שהגיעו למקום לעצור, רגע לפני הכניסה לאולם, ליד דוכני מזכרות שהציעו חולצות, כובעים וכפתורים הקשורים לקמפיין של טראמפ. בין הלהיטים: "הילרי לכלא 2016", חולצה עם איור קומיקס של טראמפ כגיבור-על, וכמובן הכובעים האדומים עם סיסמת הקמפיין, Make America Great Again. חולצה נמכרת בעשרים דולר, וכך גם כובע, בעוד סיכת דש נמכרת בחמישה דולרים בלבד.

למרבה הפתעתנו, בין המוצרים השונים, בלטה גם סיכה שהיינו מצפים לראות דווקא באירוע של הילרי קלינטון: "טראמפ-פוטין 2016". הסיכה כביכול לועגת לטרמאפ על התבטאויותיו החריגות בעד נשיא רוסיה ומנהיג המעצמה היריבה, ולדימיר פוטין, שטראמפ קרא לאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו בסוריה, אוקראינה ומדינות נוספות. אלא שריצ'ארד, המוכר שעומד בדוכן, מסביר כי חלק מתומכיו של טראמפ דווקא אוהבים את הסיכה הזו, ולכן הוא מוכר אותה באירועים. "אנשים חושבים שזה דווקא דבר טוב שהוא בעד רוסיה", מסביר ריצ'ארד, "כי אולי שתי המדינות יוכלו לעבוד ביחד". הוא עצמו מתכוון להצביע לטראמפ, בגלל ש"אי אפשר לקנות אותו" - בניגוד לשאר הפוליטיקאים המושחתים. את החולצות, הכובעים והסיכות הוא מוכר באירועים שונים של המועמד הרפובליקני, שאליהם הוא נוסע ממדינה למדינה. הוא עוד לא החליט מה יעשה עם כל הסחורה שצפויה להישאר לו ביום רביעי הקרוב, אחרי שיסתיימו הבחירות.

צילום: עמרי נחמיאס, עריכה: יאיר דניאל

מחוץ לאירוע אנחנו פוגשים את ג'ואן, תומכת של טראמפ שמתגוררת באזור, שרואה אותנו מצלמים ראיונות עם העוברים והשבים. "אני רוצה שתצלמו אותי", היא מבקשת, "שרה שיר שכתבתי לכבוד הבחירות". מילות השיר עוסקות במצב הכלכלי בארצות הברית ובתחושה של אזרחים רבים שהם נשכחו מאחור. היא אינה מכחישה ש"יש לטראמפ הרבה מאד פגמים", אבל לדבריה, "אני מאמינה שטראמפ ישאיר את התעשיות במדינה שלנו ויבטל את הסכמי הסחר".

בתוך האולם, מסתובב גבר בתחפושת של טראמפ. כשהוא נשאל מדוע הוא תומך במועמד הרפובליקני, הוא משיב: "תסתכל עליו, הוא בנאדם אוהב, הוא נהדר, חייכן, הוא אמיתי, הוא כן. "He is the man". כתב מרשת טלויזיה גרמנית שואל אותו אם הכוונה היא שהוא לא יתמוך באישה, והבחור משיב: "מה פתאום? הייתי מצביע לשרה פיילין, אבל לא להילרי, היא מושחתת, בעלה מושחת. היא הייתה שם 30 שנה. אם היא נבחרת? שאלוהים יעזור לנו".

מלניה טראמפ עולה לבמה ומתקבלת בתשואות. היא נושאת נאום תמציתי, מספרת על החוויה האישית שלה כמהגרת לארצות הברית, דיברה בשבחו של בעלה ואמרה כי היא מאמינה ביכולתו לשנות את המדינה, ולסיום הבטיחה כי בתור גברת ראשונה, תקדיש את זמנה ליוזמות למניעת בריונות ברשתות חברתיות.

אחת המגמות הבולטות בסקרים, בפנסילבניה ובמדינות אחרות, היא שטראמפ זוכה לתמיכה נמוכה יחסית בקרב נשים לבנות בעלות תואר ראשון ומעלה מהפרברים. במערכת בחירות רגילה, זוהי אוכלוסיה שתומכת באחוזים גבוהים ברפובליקנים, אבל נראה כי במקרה של טראמפ, ש-12 נשים שונות טענו כי הטריד אותן מינית בשבועות האחרונים, הסטטיסטיקה הולכת להשתנות. בקמפיין של טראמפ הבינו שהם חייבים להילחם על האוכלוסיה הזו, ולכן האירוע שבו נכחנו נראה שונה מאוד מעצרת בחירות רגילה של טראמפ. זה היה אירוע הרבה פחות פוליטי והרבה יותר אישי. מלניה היתה הנציגה היחידה של משפחת טראמפ על הבמה, בזמן שהמועמד עצמו המשיך את המסע שלו במדינות המתנדנדות.

מחוץ לאירוע עומדת בגשם קבוצה קטנה של מפגינים (ובעיקר מפגינות) נגד טראמפ, שנושאים שלטים למען הילרי קלינטון ונגד המועמד הרפובליקני. מרי, אחות במקצועה שהגיעה לאירוע, נשאלת מה דעתה על השלטים שנושאות המפגינות עם ציטוטים מתוך ההקלטה של טראמפ שפורסמה בחודש שעבר ובה הוא נשמע מדבר באופן פוגעני ומבזה כלפי נשים. "אני חושבת שהקלטת היא הסחה מהדלפות ויקיליקס", היא אומרת. "במהלך חייך לא אמרת דברים שהתחרטת עליהם? לטרמאפ יש אגו גדול וחזק, ואני שמחה בשבילו. הוא השוויץ, אולי, זה בסדר. זה לא מסיח את דעתי, זה הסיח את דעתם של רבים מוויקיליקס, אבל לא אותי".
אנג'י, תושבת מחוז צ'סטר הסמוך, הגיעה למקום עם אימה לינדה ובנה: "רצינו לתמוך במלניה טראמפ. הרבה נאמר על טראמפ, שעשה דברים לנשים. הוא אומר שלא, ואני מאמינה לו, אשתו מאמינה לו. לגבי הדברים שהוא אמר - הוא אכן אמר אותם והוא התנצל עליהם. אבל אם אתה מסתכל על הילרי קלינטון אמרה על נשים שבעלה ניצל מינית ואנס, היא אמרה דברים דומים ואף גרועים מכך, וממנה מעולם לא שמעתי התנצלות".

בחלק מאירועי הבחירות של טראמפ, המשטרה נאלצת להפריד פיסית בין המפגינים לבין תומכיו של המועמד הרפובליקני, כדי למנוע אלימות, אבל נראה שכאן – באווירת הפרברים הנינוחה – לא יהיה בכך צורך. חלק מתומכיו ותומכותיו של טראמפ עוצרים כדי להתווכח עם המפגינים, אבל הדברים נשארים רגועים בסך הכל. כל צד אומר את דברו – וממשיך הלאה. אמריקה יכולה רק לקוות שכך ייראו פני הדברים בבוקר יום רביעי השבוע, כאשר ייוודעו תוצאות הבחירות.

בירת הפלדה

אנחנו ממשיכים מערבה, אל תוך הלב של המערב-התיכון האמריקני, ואיתנו גם הקמפיינים הנשיאותיים. טראמפ ערך ביום שישי עצרת בחירות בעיירה הרשי, שמפורסמת בגלל מפעל השוקולד המצליח שלה, ואילו הילרי קלינטון הגיעה לעיר הגדולה ביותר במערב פנסילבניה, פיטסבורג. אם פילדלפיה היא מוקד תמיכה מובהק של קלינטון, ואילו עיירות תעשייה כמו הרשי הן החלום הרטוב של קמפיין טראמפ, הרי שפיטסבורג היא העיר ה"מתנדנדת" ביותר של פנסילבניה. מי שינצח בה, גם אם באחוזים בודדים, יקטין את הסיכוי של היריב לנצח באמצעות הגדלת כמות המצביעים במוקדי התמיכה הקלאסיים שלו.

ההיסטוריה הפוליטית של פיטסבורג היא אחת המורכבות ביותר באמריקה. במאה ה-19, פיטסבורג הייתה עיר חדשה יחסית שזה עתה קמה במערב התיכון, והיא הפכה למוקד פעולה בולט של המפלגה הרפובליקנית, שבאותן שנים הובילה את ההתנגדות לעבדות בארצות הברית. נהוג לומר שהמפלגה הרפובליקנית למעשה הוקמה בפיטסבורג, ועד לאמצע המאה העשרים, העיר נחשבה למוקד תמיכה מובהק של מפלגה זו. אלא שבשנות שלטונו של הנשיא הדמוקרטי פרנקלין דלאנו רוזוולט, בין 1933 ל-1944, פיטסבורג החלה לנוע לכיוון הדמוקרטי, בגלל התפקיד ההולך וגובר של איגודי העובדים בעיר התעשייה החזקה הזו.

פיטסבורג ביססה את עצמה כ"בירת הפלדה" של ארצות הברית, וכאחת הערים היצרניות ביותר במדינה באופן כללי. כחלק מן התהליך הזה, איגודי העובדים הגדולים בעיר – בראש ובראשונה, איגוד עובדי הפלדה – הפכו לכוח פוליטי בלתי-מעורער, שנתן את השליטה בעיר באופן מובהק למפלגה הדמוקרטית, שנתפסה כמפלגה המחויבת יותר לזכויות עובדים ולצמצום פערים בין עשירים ועניים באמריקה.

הבעיה של הדמוקרטים היא שעם השנים, הזיהוי שלהם עם העבודה המאורגנת הלך ונחלש, על רקע הפיכתה של המפלגה הדמוקרטית ל"מפלגת המיעוטים והמשכילים". בבחירות 2012, אובמה אמנם ניצח בפנסילבניה, אבל זה היה בעיקר בגלל אחוזי הצבעה אדירים שקיבל בפילדלפיה. את האזור של פיטסבורג הוא הפסיד באחוזים בודדים למועמד הרפובליקני, מיט רומני, מה שסימן בעיני פרשנים רבים את מותה של הברית ההיסטורית בין המפלגה הדמוקרטית לבין מעמד הפועלים הלבן באמריקה.

פיטסבורג - מסע בין כוכבים, תעודת זהות אינפו (GettyImages)
(צילום: gettyimages)

כל זה הופך את פיטסבורג, לכאורה, לעיר שצריכה להיות עמוק בכיס של דונאלד טראמפ. אלא שבשנים האחרונות, פיטסבורג – כמו ערים רבות אחרות באמריקה – עוברת שינויים כלכליים ודמוגרפיים, שעשויים להזיז אותה דווקא בחזרה אל הצד הדמוקרטי. את מפעלי התעשייה שנסגרו ויצרניות הפלדה שנחלשו, החליפו בעיר הזו תחומים חדשים. פיטסבורג הפכה לאחת הערים המובילות באמריקה בתחום הרפואה והמחקר הרפואי; שתי האוניברסיטאות הגדולות שממוקמות בעיר שיפרו את מעמדן בדירוגים האקדמיים; ואולי הסימן הברור ביותר לזמנים שמשתנים – חברת התחבורה "אובר" הקימה בפיטסבורג מרכז מחקר עולמי, שבמסגרתו היא מפתחת רכבי הסעות ללא נהג. אלא שכדי לנצח, קלינטון אינה יכולה להסתמך אך ורק על קולותיהם של מפתחי הרובוטים והמדענים. היא חייבת לשמור על רמת תמיכה סבירה גם בקרב האיגודים והעבודה המאורגנת.

זו הסיבה שבגללה החליטה קלינטון לערוך ביום שישי בצהריים אירוע באצטדיון הביתי של קבוצת הפוטבול של פיטסבורג, הסטילרס. הקבוצה הוקמה ב-1933 ושמה מתכתב עם תעשיית הפלדה שפרחה באותן השנים בעיר בפרט ובאזור בכלל. כשאנחנו שואלים את כריס, אוהד הקבוצה שהגיע לאצטדיון לבוש בחולצה של הסטילרס למה הוא חושב שהמטה של קלינטון בחר לערוך את האירוע דווקא שם מכל המקומות בעיר, הוא משיב כי "יש לקבוצה היסטוריה ארוכה עם תעשיית הפלדה, שדעכה כאן לאט אבל בטוח, בעיקר בגלל ייבוא ממדינות שמוכרות פלדה בזול". הדברים שהוא אומר מתכתבים ישירות עם המסר של טראמפ, כי הסכמי סחר כמו נאפט"א הם אלה שגמרו לאבדן משרות בארצות הברית, מסר שגם סנדרס מסכים איתו. "נאפט"א אכן פגע בתעשיית הברזל. תמכתי בברני קודם, במהלך הפריימריז, אבל גם טראמפ בעצמו ייבא פלדה. גם הוא הרוויח מהסכמי הסחר האלה". כשהוא נשאל מי מהחברים שלו מתכוון לצאת ולהצביע, הוא אומר כי "חלקם כאן, וחלקם רואים את זה כמו אפוקליפסה כי אלה שני מועמדים לא אידיאלים אבל זו חובה אזרחית שעליך לעשות".

בראד, גם הוא תומך של קלינטון, אומר כי מבחינתו "הנושא הכי חשוב הוא המזג והמוכנות. היא אינטלגנטית ומוכנה. היא מנוסה, היא רגועה, ויש לה את היכולת לקבל החלטות מאתגרות שתהיה להן השפעה על העולם". כשנשאל האם פרשיית המיילים האחרונה וחידוש החקירה של ה-FBI גרמו לו לשקול מחדש את עמדתו, הוא מגיב בביטול: "לא, ממש לא. זה בטח יותר בטוח להשתמש במייל פרטי מאשר מיילים של הממשלה, שכפי שראינו קל יותר לפרוץ אליהם".

צילום: עמרי נחמיאס, עריכה: שניר דבוש

קלינטון עולה על הבמה לאחר המתנה ארוכה בקור חודר העצמות של פיטסבורג. האירוע נערך אמנם בחלק התחתון של האצטדיון, במקום סגור, אבל הדבר לא משנה בהרבה את המצב. הנאום שלה כולו נע על הציר שבין מסרי הקמפיין הרגילים בנוגע לכלכלה, חינוך ורווחה, ובין ניסיון לקרוץ לקהל המאזינים הספציפי. לכן, היא בוחרת לפתוח את הדברים בהתייחסות למשחק הפוטבול שצפוי להיערך היום בין פיטסבורג לבולטימור, וכשהיא מתחילה לפרט על התכניות שלה היא מוסיפה: "יש לי כל כך הרבה תכניות, אני יכולה להישאר ולדבר עליהן עד המשחק ביום ראשון".

"הדבר הכי חשוב לי הוא לוודא שהחלום האמריקני הוא גדול מספיק בשביל כולם, ושאנחנו הולכים להפיל את כל המחסומים שעומדים בדרך", היא אומרת. רבים בפיטסבורג אולי יכולים להזדהות עם המשפט ועם המסר שקלינטון מנסה להעביר, אבל רבים אחרים שהיו חלק מתעשיית הפחם והפלדה, מרגישים כי בזמן שאובמה דוחף את הסכמי פריז להפחתת גזי החממה ומקדם במרץ אנרגיות מתחדשות דוגמת פאנלים סולריים וטורבינות רוח, הם נותרו מאחור. להילרי קלינטון, שמבטיחה להמשיך באותו הקו, הם לא צפויים להצביע ברובם.

צילום: עמרי נחמיאס, עריכה: יאיר דניאל

בפרברים של פיטסבורג אנחנו פוגשים בני-זוג שמשקפים תחושה המשותפת לאמריקנים רבים סביב הבחירות הללו: אכזבה. גארט וננסי אדמונדס הם שני אנשי חינוך ותיקים, שעסקו במשך יותר משני עשורים בהוראה ופיקוח במערכת החינוך המקומית. הם מזמינים אותנו לארוחה בביתם שבפרברי פיטסבורג, ופותחים את השיחה ברשמים העזים שהותיר בהם ביקור שערכו בישראל לפני מספר שנים. "אנחנו מטיילים הרבה בעולם", אומר גארט, "אבל הביקור בישראל היה אחת החוויות המדהימות ביותר, שלעולם לא נשכח. לראות בעיניים את המקומות שמוזכרים בתנ"ך, ומצד שני לבקר בחוף של תל אביב – זה היה פשוט נפלא".

הבחירות לנשיאות, לעומת זאת, ממש לא נפלאות בעיני גארט וננסי. הם מודאגים מאד מההשפעה השלילית, לדבריהם, של דונלד טראמפ על ילדים במערכת החינוך האמריקנית. "בתי הספר השקיעו בעשור האחרון מיליוני דולרים בתכניות נגד אלימות וביריונות בקרב ילדים", אומרת ננסי, "ועכשיו יש לנו מועמד לנשיאות שמדבר בצורה אלימה, גזענית ומשפילה. איך אנחנו יכולים להגיד לילדים שלנו שזו התנהגות לא ראויה, כאשר כך מתנהג מועמד לנשיאות?".

את גארט מתסכלת העובדה ש"הבחירות האלה עוסקות אך ורק ברכילות והשמצות אישיות", ולא בנושאים שבאמת חשובים לעתידה של אמריקה, בראש ובראשונה הקשיים הרבים של מערכת החינוך. "אני רוצה לשמוע מה התכניות של המועמדים בחינוך, בבריאות, בכלכלה ובתחומים נוספים. זה מה שבאמת חשוב למדינה שלנו". בני הזוג מתכוונים להצביע להילרי קלינטון, בעיקר בגלל התנגדות עזה שלהם לטראמפ, אבל הם אינם מביעים התלהבות גדולה מהמועמדות שלה. "יש כאן שני מועמדים עם הרבה פגמים", אומרת ננסי.

לחזור לשנות ה-50

הנושא שהכי מטריד את בני הזוג הוא אי-השיוויון הכלכלי באמריקה, שבא לידי ביטוי בהזדמנויות השונות שילדים עניים ועשירים מקבלים בתחום החינוך. "זה לא הוגן שילד ממשפחה מבוססת מקבל את כל מה שאפשר לבקש – חוגי העשרה, לימודי שפות, טיולים בעולם ועוד – בזמן שילד ממשפחה ענייה מקבל רמת חינוך הרבה יותר נמוכה, ובעצם צריך להיאבק על הדברים הכי בסיסיים. זה דבר שאנחנו חייבים לשנות במדינה שלנו". עוד נושא שחשוב לבני הזוג הוא היחס לחיילים משוחררים מהצבא האמריקני, שכן יש להם קרובי משפחה ששירתו בצבא בעיראק ואפגניסטן, ולא זכו ליחס הולם מהרשויות עם שובם לארצות הברית.

שאלנו את גארט וננסי מה לדעתם יקרה אם טראמפ יזכה בבחירות ביום שלישי. ננסי השיבה שהיא "מתקשה בכלל לדמיין את זה" מרוב שהאפשרות הזו מפחידה אותה. גארט, לעומת זאת, שומר על אופטימיות: "היו לנו בעבר נשיאים טובים ונשיאים גרועים, והמדינה הזו תמיד בסוף הולכת קדימה. טראמפ רוצה להחזיר את אמריקה לשנות החמישים, אבל זה בלתי אפשרי. העולם השתנה ואנחנו משתנים יחד איתו".