וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יושב על החומה

31.8.2016 / 11:00

אחרי שבועות של זגזוגים, אמור דונלד טראמפ להבהיר הלילה את מדיניות ההגירה שלו, ולא בטוח שהוא עצמו החליט מה יאמר. האם ידבוק בהבטחותיו הלוחמניות מהפריימריז או יתפשר כדי לפייס את ההיספנים? טור ראשון של אורן נהרי, שילווה את הבחירות בארה"ב כפרשן וואלה! NEWS

צילום: רויטרס, עריכה: שניר דבוש

"אינעל דין בבור אילי ג'בהם" *


* "לעזאזל האוניה שהביאה אותם" (אורי זוהר לאריק איינשטיין, מערכון "העולים החדשים" בסרט "לול")




אינני מאמין לסקרים. או, למען הדיוק, אינני מאמין לסקרים הבוחנים עמדות של הציבור. לא בישראל, בטח לא בארצות הברית. הם טובים כמראי כיוון כלליים, יותר "הפצצת שטיח" מאשר פגיעה כירורגית, מדויקת. יש לכך מגוון סיבות: מדגם של כאלף נשאלים במדינה של 350 מיליון, קושי מובנה בהבחנה בין האוכלוסייה כולה למי שמתכוון להצביע בפועל, והבדלים בשיטות המתודולוגיות של מכוני הסקרים השונים. ואולם, יותר מכל, הסיבה החשובה לעניינו של טור זה היא התקינות הפוליטית: הבושה לומר בקול רם את מה שהיום נחשב, ובצדק גמור, לאסור אפילו במחשבה, ודאי באמירה, ודאי וודאי בהתנהגות.

למה הכוונה? אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שרבים מהנשאלים בסקרים שנערכים בימים אלה בארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות, מתכוונים להצביע לדונלד טראמפ, אבל מתביישים בכך, כי הם יודעים שהוא "לא בסדר", בעולם שמתנהל לפי כללי "הפוליטיקלי קורקט" והרב-תרבותיות. באה הסוקרת הנחמדה, והם, מנומסים שכמותם, רוצים להותיר עליה רושם טוב. בקלפי, כללי הנימוס יהיו פחות מחייבים.

הבחירות לנשיאות ארה"ב - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
היום: טראמפ ייפגש עם נשיא מקסיקו
עסקים מסתוריים ובעל סוטה: אשת הסוד של קלינטון
יתחיל לתרום? "אדלסון נפגש עם טראמפ בניו יורק"
פחות אהוד מפשפשים: 0% מהשחורים תומכים בטראמפ

המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית דונלד טראמפ,וושינגטון. 30 באוגוסט 2016. רויטרס
ייתכן שרבים מתביישים להגיד שהם מצביעים לו. טראמפ, אתמול/רויטרס

בלב שאלת התקינות הפוליטית נמצא כמובן עניין המיעוטים וההגירה, או אם לדייק - הגירה למדינה שלי, של אנשים שאינם כמוני. הציטוט מהמערכון המופתי שעמו פתחנו הוא תמצית היחס האנושי למהגרים וזה כמובן מדויק לא רק בישראל. בכל מקום בעולם, קבוצות שנמצאות בתחתית סולם ההכנסה והניידות החברתית חוששות מכניסתם של מהגרים חדשים, נמרצים, רעבים - מטאפורית, וגם פשוטו כמשמעו. הם בני דת אחרת, מנהגיהם שונים, ריחות אחרים בוקעים ממטבחיהם, ו"הם" ייקחו לנו את המשרות, את ההבטחה לחיים טובים.

עולה בהקשר הזה התהייה לגבי היחס בין היגיון לתחושה. הרי בדיקה אחר בדיקה, של ססטיסטיקה, של כלכלה, של פריחה תרבותית ומדעית ומה לא, מעלות כי בכל מדינה, מארצות הברית דרך בריטניה ועד ישראל, הגירה מעשירה ומפרה את המדינה בכל תחום. אז לכאורה, כולנו אמורים להיות בעד הגירה, לא? כמו שאומרים האמריקאים, "יהה, רייט". העיפו מבט לעבר בריטניה שהצביעה בעד יציאה מהאיחוד האירופי בגלל הפחד הקמאי מהגירה - דווקא לא מוסלמית, אלא בעיקר ממזרח אירופה. עשרות מיליוני בריטים, בעיקר מבוגרים, ביטאו את הפחד הזה כשהסבירו את הצבעתם ברצון לשמר את "הצביון הבריטי", ולא לאבד מגע עם המציאות שהכירו כל חייהם.

ארצות הברית, מדינת ההגירה בה"א הידיעה, היא לכאורה מקרה שונה. הרי בעוד שרוב הבריטים יכולים לבקר את קברי אבות אבותיהם, כל אמריקני, למעט כמה ילידים נכחדים, וכולל כמובן דונלד טראמפ, הוא צאצא למהגרים. מוטיב ההגירה נטוע עמוק באתוס האמריקני המכונן, ודי לציין את חג ההודיה הלאומי, שמעלה על נס את המהגרים הראשונים שהגיעו באוניות מאנגליה.

אז איזה צביון בדיוק חוששים לאבד האמריקנים, שתרבותם בכללותה מבוססת על כור היתוך? אפשר להסביר זאת בכך שההגירה השתנתה, אליס איילנד נסגר, והמהגרים אינם עוד אנגלים, אירים, גרמנים וסקנדינבים, נוצרים ובהירי עור, אלא בני תרבויות רחוקות יותר, יהודים, מוסלמים, אסייאתים והיספנים. ולכן, באופן דומה אך שונה מהיחס הבריטי למהגרים, הפחד האמריקני מהגירה קשור כיום לאו דווקא לאובדן הצביון הלאומי, אלא לאובדן הצביון המערבי-נוצרי, ששורשיו עמוקים הרבה יותר.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

תרפיית מציאות מדומה: טיפול להתמודדות עם חרדה

בשיתוף zap doctors

החיים בכפר הגלובלי

ובכל זאת, מי שחושב שכל מה שמניע את מצביעיו של טראמפ הוא אותו פחד קמאי מהשונה - או אם תרצו גזענות פשוטה - מפספס חלק מהתמונה. כדי לראות את התמונה המלאה, צריך לחזור לכלכלה. אם יש משהו שהאקדמאים והכלכלנים מחמיצים בגדול, זה שההגירה - כמו גם "אחותה הגדולה", הגלובליזציה - אולי טובות לכלכלת המדינה, אבל הן יכולות להיות רעות מאד לכלכלת היחיד, האזרח המצביע.

אותו פועל נטול השכלה במישיגן או באוהיו, כבר אינו יכול, כמו הוריו, להרוויח 30 דולר לשעה במפעל הסמוך, שנסגר כשהייצור הועבר למזרח הרחוק. הוא רואה בעיניים כלות את גדודי המהגרים שמאיישים בכל מקום משרות בשכר מינימום בלי להתלונן, וכדי לעמוד בתחרות הוא נאלץ לעבוד בעצמו, תמורת חמישה דולרים לשעה, ב"וול מארט". אם "הם" לא היו באים, הוא אומר לעצמו, היו פחות ידיים עובדות, והיו משלמים יותר.

בין אם הקישור הסיבתי הזה נכון עובדתית ובין אם לא, אי אפשר להתעלם מהתחושה של האדם הבודד, שפרנסתו נגזלה והוא נדחק מטה בסולם החברתי. כשבאים אותם אקדמאים וכלכלנים שבעים, ומציגים לו את הגרפים היפים של הכלכלה הצומחת, הוא חושב לעצמו - אולי זה עוזר לכם, אלו הקרובים לצלחת, שנולדו למשפחות הנכונות בניו יורק או קליפורניה, משכילים, דוברי שפות, ובאופן כללי "מצוידים" יותר טוב לחיים בכפר הגלובלי.

עצרת בחירות של דונלד טראמפ בקנזס סיטי, מיזורי, 12 במרץ 2016. רויטרס
ההגירה מדאיגה אותם. עצרת תמיכה בטראמפ בקנזס סיטי, מרץ/רויטרס

אולי הנתון המאיר עיניים ביותר בהקשר זה, הוא זה: בסקר עמדות שערך לאחרונה מכון פיו בנושא הבעיות הגדולות ביותר שבפניהן ניצבת כיום ארצות הברית, 17% מהתומכים בקלינטון ציינו את ההגירה, לעומת 66% מתומכי טראמפ (ואגב, הסוקרים עצמם הציבו את ההגירה במקום הראשון בשאלות בסקר, לפני טרור, פשע, היחסים בין הגזעים, או כלכלה). ההבדל נובע, ראשית, מכך שהמפלגה הדמוקרטית מחבקת מהגרים, בניגוד לרפובליקנים, וגם מהאופטימיות היחסית של קלינטון ומצביעיה לעומת הנטייה הפסימית של מצביעי טראמפ, המשוכנעים שההווה רע מהעבר ושבעתיד יהיה גרוע יותר - בעיקר בגלל הגלובליזציה וההגירה.

החומה: הפתרון המושלם (לפריימריז)

בבחירות האלה, השאלה הגדולה היא המהגרים הלא חוקיים, או הלא מוסדרים. הפתרון האמריקני הקלאסי, עד עתה, היה בדרך כלל "להלבין" מדי כמה זמן את המסתננים האלה, רובם היספנים אך לא כולם, ובסופו של דבר הם מקבלים אזרחות וממשיכים בחייהם הרגילים. הם הרי בדרך כלל אנשים עובדים, משלמים מסים, מתניעים את הכלכלה.

במנהטן, בעיירות העשירות בפלורידה, ואיפה לא, תראו מדי בוקר בשעה מוקדמת את הצבא הדומם הזה מגיע בטנדרים או ברכבת תחתית כדי לעמול באחוזות, לנקות מדרכות, למכור בחנויות ובמסעדות, ובערב להיעלם חזרה לשכונותיו. הם מונים כעת על פי ההערכות כ-11 מיליון בני אדם. מה ייעשה בהם? לטראמפ יש, או לפחות היה, פתרון קסם: בניית חומה בגבול עם מקסיקו, שאותה אגב תממן לא אחרת מאשר מקסיקו עצמה, והשלכה של כל ה-11 מיליון מדרום לחומה.

גבול מקסיקו-ארצות הברית. AP
11 מיליון ייזרקו לצד השני? גבול מארה"ב-מקסיקו/AP
בגלל האיבה העצומה אליו בקרב המיעוטים, האפשרות הסבירה היא שהוא יוביל את הרפובליקנים לתבוסה מהדהדת בבחירות לנשיאות, ואף לאובדן הרוב בסנאט

מעבר לעניין הפעוט של חוסר הישימות המוחלט - נסו למשל לדמיין שוטרים היספניים הגוררים מיליוני נשים וילדים היספנים למחנות מעצר זמניים המוניים במדבר של אריזונה או ניו מקסיקו - הרי שלא צריך להיות גאון כדי להבין שיש כאן גם מהלך פוליטי לא חכם במיוחד, בלשון המעטה, מצד מישהו שמטרתו הסופית היא להיבחר לנשיא ארצות הברית. הרי ההיספנים הם קבוצת האוכלוסיה השנייה בגודלה במדינה, אחרי לבנים: יותר מ-50 מיליון בני אדם.

עוד לפני עידן טראמפ, "הצליחה" המפלגה הרפובליקנית לנכר חלק ניכר מההיספנים, שבבסיסם דווקא קרובים לערכים הרפובליקניים - אוכלוסיה דתית ושמרנית, קנאית לערכי משפחה. אחד מעמודי היסוד שעליהם נבנו שמונה שנות כהונתו של ברק אובמה היה קואליציית המיעוטים שהתגבשה סביב המפלגה הדמוקרטית, בעוד הרפובליקנים הופכים יותר ויותר ל"מפלגת הלבנים". טראמפ, עם החומה והגירוש, רק האיץ את התהליך, כשאמר בקול רם את מה שחשב שבוחריו רוצים לשמוע, והסביר שוב ושוב שהוא יטפל "בהם" - בקריצה לגזענים שבקרב בוחריו הלבנים.

אלא שעכשיו הוא במבוי סתום. הוא נבחר, במידה רבה בזכות אותן הצהרות שערורייתיות, למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, הישג לא מבוטל כשלעצמו - אבל כדי לזכות בנשיאות, הוא יצטרך לפנות לעוד קהלים. כמובן, אי אפשר עדיין לבטל סופית את האפשרות שיצליח בכך, ויהיה הנשיא הבא, אלא שבינתיים, במידה רבה בגלל האיבה העצומה אליו בקרב המיעוטים, האפשרות הסבירה יותר היא שהוא יוביל את המפלגה הרפובליקנית כל הדרך לתבוסה מהדהדת במרוץ לנשיאות, ואף חמור מכך - לאובדן הרוב בסנאט.

בובה בדמותו של דונלד טראמפ נשרפת במסגרת חגיגות פסחא, לה מרסד, מקסיקו סיטי, 26 במרץ 2016. רויטרס
במקסיקו לא מתלהבים מההצעה שלו. בובה של טראמפ עולה באש במקסיקו סיטי, מרץ השנה/רויטרס

אז מה עושים? משנים. מחליפים ניסוח. מודיעים על "בחינה מחדש" - שכמובן מלמדת על בגרות ובשלות, תכונות "נשיאותיות" ידועות, ובשום פנים לא על "זיגזג" חסר ביטחון. ובסופו של דבר, כשהתקשורת לא מרפה - ובשבועות האחרונים נושא מדיניות ההגירה הלא ברורה של טראמפ ממלא יום-יום את הכותרות - מודיעים שהנה, עוד רגע, תבוא המדיניות החדשה. ההצהרה שתסביר הכול ותספק תשובות לכל השאלות. וכך נולד הנאום שיישא הלילה טראמפ באריזונה שעל גבול מקסיקו, המדינה המזוהה ביותר עם זרם המסתננים הבלתי פוסק. הוא יעשה את זה רגע אחרי התפנית האחרונה במסלול הסלאלום שלו - הפגישה שיקיים היום, עוד לפני הנאום, במקסיקו סיטי, עם נשיא מקסיקו אנריקה פנייה נייטו, האדם שהוא כינה את כל בני עמו "רוצחים ואנסים", ובתגובה הושווה על ידו להיטלר ומוסוליני.

זוכרים את גואנטנמו?

הילרי קלינטון כמובן מרוצה מהתפתחות העניינים עד כה. ההיספנים יצביעו לה בהמוניהם. אם מישהו מהמועמדים הרפובליקנים האחרים היה ניצב מולה, ודאי אם היה זה מרקו רוביו שמוצאו קובני או טד קרוז שגם לו שורשים בקובה, אולי הדברים היו שונים. אבל אין "אם" בפוליטיקה. טראמפ הוא המועמד, ואם הוא בונה על קולות היספניים, הוא ייאלץ להציג הלילה מדיניות הגירה שונה מזו שניצחה עבורו את הפריימריז, אבל דרדרה אותו בסקרים הכלליים - ובכך, כמובן, להסתכן בהכעסת מצביעיו המקוריים. דמויות רפובליקניות כגון קרוז או שרה פיילין כבר מאגפות אותו מימין בימים האחרונים, ומזהירות אותו מפני התקפלות.

כלא גואנטנמו, קובה. רויטרס
עדות אילמת לטיבן של הבטחות בחירות. גואנטנמו, השנה, שמונה שנים אחרי שאובמה חתם על צו לסגירתו/רויטרס

האם כל זה ישנה משהו? סביר שלא. האמריקנים, כמו אזרחי מדינות אחרות, יודעים בדיוק מה ערכן של הבטחות במסעות בחירות. אלו הצהרת כוונות טובות, ותו לא. טראמפ, מצדו, בהחלט הצליח להביא את הבטחות הבחירות המופרכות לשיאים חדשים. "כבר ביומי הראשון בתפקיד", הבטיח, "אטפל בעניין", כשהעניין הוא בניית חומה וגירוש 11 מיליון בני אדם. זוכרים את "אם אהיה שר ביטחון, אתן להנייה אולטימטום ואם לא יעמוד בו, תוך 48 שעות יחוסל"? זוכרים את אובמה חותם - מעשהו הראשון כנשיא - על צו לסגירת מחנה המעצר בגואנטנמו? אובמה עומד לסיים את כהונתו השנייה, גואנטנמו עדיין פעיל.

כמו לאחר כל מערכת בחירות, הכוונות יתנגשו בסופו של דבר במציאות, והמציאות תמיד מנצחת. רבים יצביעו לטראמפ, כמו שהצביעו לנשיאים קודמים ומועמדים קודמים - לא כי הם באמת מאמינים שיפתור את בעיית ההגירה, כמו בגלל אידיאולוגיה, או בגלל שנאת קלינטון, או כי הם סומכים עליו יותר שייצג אותם ויקבל החלטות לטובתם. למעשה, נכון לרגע זה, יותר מ-40% מאזרחי ארצות הברית עומדים להצביע עבור אדם, שהם, ומומחים, ואולי אף הוא עצמו, לא ממש יודעים מה הן עמדותיו בשום נושא, בכל רגע נתון.

אורן נהרי הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 1

ולסיום: המערכון המלא

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully