בואו נשחק ב"נדמה לי". לא "נדמה לי" שבו יש שני מתמודדים שכל אחד מהם ערכי כמו אברהם לינקולן, חכם כמו תומאס ג'פרסון וכריזמטי כמו ג'ון קנדי - אלא במסגרת העולם הפוליטי שבו אנו צופים כרגע, במידה לא מבוטלת של השתאות. הרי מישהו מהשניים האלה חייב לנצח, בסופו של דבר. ומה יהיה אחר כך?
הכול מתחיל בשאלת הלגיטימיות, או בעצם חוסר הלגיטימיות. בין אם ייבחר דונלד טראמפ, בין אם תיבחר הילרי קלינטון, עננה כבדה תעיב על ניצחונם. לא יחזור המקרה של אל גור, המודיע על הפסד בצל ספירת הקולות הבעייתית בפלורידה ומברך את הנשיא הנבחר ג'ורג' בוש הבן. הפעם הטעם הרע יישאר, כנראה לאורך כל הקדנציה - והוא ישפיע על יכולת הנשיא או הנשיאה לפעול.
נתחיל מהתסריט המוזר ביותר: יש סבירות, נמוכה מאוד אבל קיימת, שזה ייגמר ללא מנצח ברור. שני מסלולים יכולים להוביל לכך: זה יכול לקרות במצב של תיקו - 269 אלקטורים לכל מועמד, אחד פחות מה-270 הנחוצים לניצחון; או במצב ששניהם מקבלים אפילו פחות מכך, במקרה שששת האלקטורים של יוטה יתגלגלו בכלל לכיסו של איש ה-CIA לשעבר, אוון מקמלין (תתפלאו, ישנם סקרים התומכים בכך).
במקרה כזה, קובעת החוקה, בית הנבחרים יחליט מי הנשיא, אך לא על פי רוב החברים, אלא על פי רוב המדינות - והרפובליקנים שולטים בהרבה יותר מדינות. נכון, מדובר בבית הנבחרים הנכנס, אבל סביר להניח שאם קלינטון מגיעה למצב הזה, היא לא תצליח להביא למהפך בבית הנבחרים, שסיכוייו אפסיים ממילא.
ואם רוצים להתחפר עוד יותר בסבך החוקתי - יש לקחת בחשבון שבמקרה כזה, בית הנבחרים בוחר את הנשיא, ואילו הסנאט את סגנו. כלומר, יכול להיות מקרה שבו ייבחר נניח הנשיא טראמפ, ולסגנו ייבחר טים קיין הדמוקרט. ואם ללכת עוד יותר רחוק - היה גם כבר מי שהעלה השבוע אפשרות עוד יותר הזויה: בית הנבחרים עוד עשוי להתאחד סביב התיעוב כלפי שני המועמדים, ולבחור במקמאלין לנשיא (כמובן, רק אם ינצח ביוטה). טכנית, זה אפשרי - שכן החוק קובע שלהצבעה יעמדו שלושת המועמדים שזכו במספר האלקטורים הגדול ביותר.
כל זה תיאורטי, נכון, אבל כבר קרה בעבר מצב של תיקו (פעם אחת, במאה ה-19), ואין סיבה שזה לא יקרה שוב. תרחיש כזה הוא חלום בלהות. הדרישה לספירות חוזרות, תיאוריות הקונספירציה, הכול יהיה שם, ועוד הרבה יותר. זה תרחיש המוביל לשיתוק פוליטי. הבעיה היא שהוא לא היחיד. יש תרחישים נוספים המובילים לשיתוק פוליטי, ולמען האמת העגומה, כנראה שרובם.
עננה של חוסר לגיטימיות
נזרום לרגע עם התרחיש שכבר אינו מופרך כלל, שבו בניגוד למהלך מערכת הבחירות - ודאי מאז פרסום הקלטת והתלונות על הטרדה המינית - טראמפ מנצח ונבחר לנשיא. זה יהיה ככל הנראה ניצחון ברוב דחוק מאוד, שעננת לגיטימיות מיידית תרחף מעליו, ואף תתחזק אם קלינטון תזכה ב"הצבעה הפופולרית" - כלומר, יותר אמריקנים יצביעו עבורה, בעוד שטראמפ ייבחר רק בזכות הרוב בחבר האלקטורים.
הטענות ל"גניבת" הבחירות יתבססו בין היתר על התחושה בקרב הדמוקרטים, שראש הבולשת הפדרלית (FBI), פקיד ממשלתי בהגדרה, התערב בתהליך הבחירה ולמעשה חרץ במו ידיו את זהות הנשיא, בסיועם האדיב של ויקיליקס, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין והאקרים אנונימיים.
ג'יימס קומי סירב בזמנו לחתום על הצהרת ראשי המודיעין, שלפיה רוסיה מתערבת לטובת טראמפ במערכת הבחירות, על אף שידע ואמר שזה אכן המקרה. הוא הסביר אז את החלטתו בכך שהפרסום "סמוך מדי למועד הבחירות" ועלול להשפיע עליהן - אך הפלא ופלא, חודשים לאחר מכן, שבוע בלבד לפני הבחירות, כאשר למעשה אין בידיו (עדיין) כל מידע מחשיד חדש לגבי קלינטון, הוא שיגר פצצה לכיוונה, שגלי ההדף שלה עדיין נמשכים.
לעננת חוסר הלגיטימיות עלולים להצטרף גם אירועים שיתרחשו ביום הבחירות עצמו. טראמפ שולח בגלוי לקלפיות את תומכיו, מיליציות לבנות ואחרים, כדי "לוודא שתהליך הבחירה לא מזויף" - וכן, יש כאן איום סמוי על קהילות מסוימות. מסוימות מאוד.
גם אם יצלח את מחסום הלגיטימיות של הבחירות עצמן, נשיאותו של טראמפ כנראה תמשיך כמעט באופן מידי לעמוד בפני אתגרים, בראש ובראשונה משפטיים. ימים ספורים לאחר הבחירות, למשל, הוא אמור לעמוד בסן דייגו בפני אישומי הונאה וסחיטה באיומים, בפרשת "אוניברסיטת טראמפ". חודש לאחר מכן, מתוכנן דיון בתביעה של אישה הטוענת שאנס אותה ב-1994, כשהייתה בת 13 (כלומר - אפשרות לאישום באונס ילדה). היא אף הייתה אמורה להיחשף בפומבי במהלך השבוע האחרון, אך התחרטה בשל איומים שקיבלה. לנוכח הפרסומים האחרונים מהחודש האחרון, אפשר לצפות להגעת תיקים נוספים של תקיפה או הטרדה מינית לבית המשפט.
סדר היום המשפטי העמוס לא מסתמן, בלשון המעטה, כמתכון לנשיאות בריאה, וכנראה יוליד ניסיונות מידיים להניע בקונגרס מהלך של הדחה ("אימפיצ'מנט"), שכמובן יקשה מאוד על תפקודו של הנשיא - כפי שהיה למשל בשלהי כהונת ביל קלינטון, שלמעשה כבר הודח על ידי בית הנבחרים בעקבות פרשת מוניקה לווינסקי, ורק הסנאט הציל אותו ברגע האחרון.
ראיין וקרוז "ישכבו על הגדר" בשביל טראמפ?
גם אם נשאיר בצד את שאלת הלגיטימיות והעניינים החוקיים למיניהם, עדיין צפויה לנשיא טראמפ בעיית משילות מעט יותר קונבנציונלית, אך לא פחות אקוטית: כדי שיוכל להגשים משהו מתכניותיו, הוא יצטרך ליזום חקיקה, ושם הוא יזדקק לעזרת הקונגרס. אמנם מובטח לו כנראה רוב רפובליקני בבית הנבחרים, אך בסנאט יש סיכוי בהחלט סביר למהפך ולרוב דמוקרטי, ומלבד זאת, יש לזכור שהרוב הרפובליקני מונהג על ידי אישים כמו פול ראיין, טד קרוז וג'ון מקיין, שספק רב אם "ישכבו על הגדר" עבור הנשיא שנוא נפשם.
אפילו אם יזכו הרפובליקנים ברוב בשני בתי הקונגרס, עדיין יהיה הרוב שלהם בסנאט קטן מ-60 חברים. זהו הרוב הנחוץ כדי למנוע דיוני פיליבסטר - ואלה יהפכו כנראה לכלי שכיח בידי הדמוקרטים הזועמים במאמציהם לטרפד חלק מיוזמותיו של טראמפ, ודאי אם יביא מועמדות של שופטים לבית המשפט העליון על פי השקפותיו. קונגרס שסוע ולעומתי הוא מתכון לשיתוק, ואחרי מערכת הבחירות הזו, הדם הרע בוושינגטון יכול להספיק לשתי עונות של "משחקי הכס" (אם כי ייתכן שדווקא "המתים המהלכים" היא המטאפורה המדויקת ביותר לתיאור הפוליטיקה האמריקנית בימים אלה).
טראמפ כנראה יוכל להעביר כמה מהלכי חקיקה - קיצוצי מיסים לעשירים למשל, יוזמה שהרפובליקנים תומכים בה. אולי גם יצליח לממש את הבטחתו ולבטל את הסכמי סחר הבינלאומיים שארצות הברית חתומה עליהם - אף שזה ישפיע מידית, ולרעה, על מעמדה בעולם. גם חקיקה לחיזוק ההגנה תמיד תעבור. הבטחות מופרכות אחרות שהושמעו בעבר כבר נעלמו בשקט ממצע "מאה הימים הראשונים" של טראמפ, כמו איסור על כניסת מוסלמים למדינה, או הקמת החומה בגבול מקסיקו - הסמל למדיניות ההגירה שלו.
נשיאה על הכוונת
נעבור לתרחיש שנראה פחות סביר מיום ליום, אבל עדיין קיים: קלינטון מנצחת ברוב גדול. יש לה רוב בקרב הבוחרים, אבל חשוב יותר - יש לה רוב גדול בחבר האלקטורים. היא אמנם מובילה באחוז או בשניים בלבד, אבל בכל מדינות המפתח ה"מתנדנדות" היא ניצחה. בואו ניתן לה כבונוס גם סנאט דמוקרטי - ואפשר להתחיל לעבוד, ליישם תכניות, לא? לא כל כך מהר. זהו אכן התסריט ה"נקי" ביותר, אבל גם הוא עמוס במהמורות.
ראשית, טראמפ לא ייעלם. הוא החל לעבוד על רשת הטלוויזיה שלו, ויחד עם חבריו ברשת "פוקס" ורבים אחרים, הוא יוודא שהנשיאה קלינטון תפעל גם היא תחת עננה של חוסר לגיטימיות כבר מיומה הראשון.
גם הטענות לזיוף הבחירות וההאשמות כלפי "הילרי הנוכלת" לא ייעלמו, אפשר להיות בטוחים בכך - ומה שיפה בתיאוריות קונספירציה, הוא שאי אפשר להפסיד איתן. אם יתבררו כנכונות ויוחלט להעמיד את קלינטון לדין על המיילים או על השחיתות ב"קרן קלינטון" - אז "אמרנו לכם", וכמובן מיד יגיעו מהלכי הדחה בקונגרס; ואם יוחלט לסגור את התיקים - זה משום שכוחות אפלים עובדים מאחורי הקלעים כדי לנקות את הקלינטונים מכל הרבבים הרבים, רבים מאוד, שדבקו וממשיכים לדבוק בהם.
קלינטון חוגגת את זכיית שיקגו קאבס באליפות הבייסבול
אפשר עוד להניח שהטענות נגד קלינטון ימשיכו לקבל גיבוי מהדלפות נוספות של ויקיליקס, שיתגברו בחסות גורמים עלומים דוברי שפות סלביות, ומדי יום נראה כותרות חדשות בתקשורת וקריאות להעמיד את הנשיאה לדין. וכן, בהחלט ייתכן שהיא תועמד לדין, ובאותה מידת סבירות אי אפשר לפסול גם ניסיונות לרצוח את הנשיאה (לבל תהיינה אי הבנות, השירות החשאי מתמודד מדי יום עם ניסיונות לרצוח נשיא, כל נשיא. רק שאחרי מערכת הבחירות הזו, עם הרטוריקה הכה מפחידה שלה, החשש מתגבר).
קלינטון תוכל במצב עניינים כזה להתחיל לפעול, בראש ובראשונה בתחום מדיניות החוץ והביטחון, אבל בתחום הפנים היא תתקשה הרבה יותר. נניח למשל שתביא לאישור מועמד לבית המשפט העליון - גם כאן, ללא רוב עוקף-פיליבסטר בסנאט, המינוי יכול להיתקע, תיאורטית עד אינסוף. הרי הסנאטור מקיין כבר הודיע שהסנאט כלל לא ידון במועמד שתביא קלינטון, ללא קשר לזהותו. קשיים דומים צפויים גם לכל יוזמת חקיקה במגוון תחומים שהם בנשמת אפם של הרפובליקנים - למשל, סייגים על היכולת לרכוש נשק אוטומטי.
נכון, מצבים של קונגרס לעומתי לנשיא אינם דבר חדש או נדיר, אך לאורך השנים, הייתה בגבעת הקפיטול מסורת של עבודה "דו-מפלגתית", שאפשרה הגעה לפשרות בעזרת עבודה שקטה מאחורי הקלעים. אלא שכל זה נראה כמו חלום רחוק בוושינגטון של ימינו, שבה הדם הרע עולה על גדותיו, והאש מלובה על ידי שיח פוליטי של "אנחנו והם", של בוגדים לעומת פטריוטים, ומלחמת קודש על ערכים - וכשאתה נלחם על ערכים מקודשים, אין מקום לשום פשרה.
לכן, קלינטון, אפילו בתרחיש האופטימי ביותר מבחינתה, תתמודד מול קשיים, מול מערכת פוליטית שהולכת ונהיית קשה יותר, לעומתית יותר, לוחמנית יותר.
בישראל מתלוננים על בעיית משילות?
נעבור לתרחיש סביר יותר - קלינטון נבחרת, ברוב קטן בחבר האלקטורים, וברוב קטן בקרב הציבור; ולמרות שהדמוקרטים צמצמו את הרוב הרפובליקני בסנאט, הם עדיין במיעוט של 49 מול 51. בבית הנבחרים הרוב הרפובליקני למעשה לא עומד בסכנה, בשום תרחיש (אבל במערכת הבחירות הנוכחית, נוסיף לשם הזהירות למשפט האחרון את המילה "למעשה").
כעת הגענו למצב שהנשיא ברק אובמה מכיר כל כך טוב: תסכול. אם בתרחיש הקודם חזינו שקלינטון תתקשה לפעול, בתרחיש הנוכחי קיימים כל אותם קשיים, אך העננה מעל הבחירה גדולה יותר בשל הרוב הדחוק, וטענות טראמפ לזיוף הבחירות יקבלו רוח גבית אדירה (שעוד תתחזק אם טראמפ יזכה ב"הצבעה הפופולרית").
לצד זאת, מחמיר שבעתיים המצב בקונגרס - שימרר את חייה של קלינטון מדי יום, ויטרפד כל יוזמה בתחום הפנים, כפי שעשה עם אובמה. קלינטון אולי תנסה להעביר, למשל, חקיקה של רפורמה במסים שתעלה את המסים על העשירים ביותר; להגביל מכירת נשק אוטומטי לאלה הנמצאים ברשימת האנשים שאין להעלות על טיסה כי הם נחשבים מסוכנים; או למנות שופטים. כל יוזמות החקיקה האלה ימוסמסו בידי הרוב הרפובליקני, ויסוכלו.
אולי לא הכול יהפוך למלחמה, ולו מטעמים פוליטיים: הרפובליקנים עוד זוכרים שאחרי שניוט גינגריץ' סגר את הממשל הפדרלי בצעד נגד הנשיא קלינטון, זה פגע בסופו של דבר ברפובליקנים, שנתפסו כמפלגה המוכנה לפגוע במדינה. לא כל ניסיון חקיקה ייחסם תוך שימוש בכל נשק אפשרי, ויש כמובן עדיין בשתי המפלגות גם לא מעט אנשים רציניים ופטריוטים. אבל הקצוות השתלטו על השיח, ומי כמונו בישראל מכיר זאת היטב.
ואם כבר משווים לישראל - הנה אירוניה משובחת. ראש הממשלה מתלונן בקביעות על יכולת המשילות הנמוכה - אך מעביר בסופו של דבר כל מה שירצה; ואילו במשטר הנשיאותי האמריקני, שהוא כל כך מעריץ ומעוניין לחקות, קשה לראות איך הנשיא הבא יצליח להעביר איזשהו מהלך.
אז יש איזושהי סיבה לאופטימיות?
ישנו תרחיש נוסף - נקרא לו "האופטימי", ולמרבה הצער, גם "הבלתי סביר".
הוא מתחיל כמו התסריט השני, עם בחירתה של קלינטון, ועם רוב קטן בסנאט - כלומר תבוסה רפובליקנית. אך בתרחיש הזה, המפלגה הרפובליקנית נדרשת לחשבון נפש, שבו היא מבינה שכדי להגיע שוב לבית הלבן, היא צריכה לחזור לערכים - ערכים שמרניים, בהחלט, אבל חיוביים. לנסות ולהושיט יד להיספנים, לשחורים, לאתגר את הבית הלבן בנושאים ערכיים.
אם יתברר שהמסר של הבוחר הוא שאמריקה רוצה פחות קרקס ויותר דיון ערכי, פחות האשמות צהובות ויותר פתרונות המסייעים לבוחרים, אז אולי - וזה אולי גדול מאוד - יהיו גם כמה תוצאות חיוביות למערכת הבחירות. הקונגרס אולי לא יתיישר לפי ערכיה ומדיניותה של קלינטון, אבל יצביע באופן ענייני; ימנה שופט לבית המשפט העליון שלא יהיה בצד הפרוגרסיבי, אבל יהיה ישר הגון, נניח מרכז-שמאל, בנושא הקריטי של הפלות וזכויות אזרח; יעבוד על חקיקה הגיונית ופשרנית בנושא המיסוי, הרגולציה על הבנקים והסכמי הסחר הבינלאומיים. אם נגייס את כל האופטימיות האפשרית - אפשר לדמיין מצב כזה אפילו במקרה שטראמפ מנצח.
אבל כמו שהדברים נראים כרגע, אין שום סיבה לחשוב שעד יום הבחירות, או אחריו, יחול איזשהו שינוי לטובה. הנשיא או הנשיאה הבאים יצטרכו לפעול תחת איום תמידי בהעמדה לדין, תוך מלחמת חפירות בקונגרס, וכשענן כבד של חוסר לגיטימיות מרחף מעל עצם בחירתם. "ברווזים צולעים", כבר מיומם הראשון במשרד הסגלגל.
כך שאם קיוויתם למעט שקט, עם סיומה של מערכת בחירות שבוססה בסחי, אתם צפויים כנראה לאכזבה. הרגע שבו יוכרז מי ניצח בבחירות 2016 יהיה רק סיומה של עוד מערכה במלחמה הזו, שבה נחצו כל כך הרבה גבולות - אבל ממש לא כל גבול אפשרי. יש עדיין למה לצפות.
אורן נהרי הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 1