עבור "הסנאטור הרפובליקני מרחביה", שחר של יום חדש מתחיל

בעוד ברחבי העולם הבורסות קורסות וראשי מדינה כינסו היום (רביעי) את יועציהם הקרובים לדון בהשלכות הבחירה הדרמטית של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, ברחוב בלפור בירושלים הייתה, לכל הפחות, סיבה אחת לפתוח שמפניה. זה לא שיש בירושלים פחות ספקות או סימני שאלה לגבי טראמפ מאשר בלונדון, פריז או ריאד, אבל בעוד כחודשיים, לראשונה בחייו, יזכה בנימין נתניהו לקבל שותף אמריקני מהצד שלו – נשיא רפובליקני בבית הלבן.

לא עוד עשר השנים המרירות עם ממשל קלינטון ואובמה, שכללו הצקות אינסופיות על ההתנחלויות וניסיונות כושלים להביא לשלום עם הפלסטינים. עבור נתניהו, שגדל בחיק המפלגה הרפובליקנית, מאמין בלהט בחלקים גדולים מהשקפת עולמה ואפילו מכונה "הסנאטור הרפובליקני מרחביה" בחוגים מסוימים בוושינגטון – החל היום שחר של יום חדש.

עוד לפני שהספיקה לשכת נתניהו להוציא הודעה רשמית על בחירתו של הנשיא החדש, כבר שלפו שם מהארכיון את הסרטון הנודע מבחירות 2013, כשטראמפ התגייס לקמפיין הבחירות של נתניהו ושיגר הודעת ברכה מיוחדת, שבה שיבח אותו כ"איש מדהים מנהיג יוצא מן הכלל, ונהדר לישראל". עם זאת, כלל לא בטוח שטראמפ היה המועמד המועדף על נתניהו. טראמפ היה אאוטסיידר עבור הרפובליקנים ולא מקובל על מרבית ידידיו של נתניהו בצמרת המפלגה הרפובליקנית, רחוק מאוד מדמותו המיתולוגית של רונלד רייגן, שעל ברכיה התעצב נתניהו.

במרוצת הקמפיין, הוא התייחס בזלזול לכספי התורמים היהודים הגדולים, זגזג בנושא הישראלי-פלסטיני ואפילו קרא לישראל להחזיר את כספי הסיוע הביטחוני שהיא מקבלת מארצות הברית. בניגוד לקלינטון המוכרת והמנוסה, טראמפ הוא נעלם בחזקת מאה. עבור נתניהו, שמקדש את הסטטוס קוו, לצד מה שעשוי לקרות בארצות הברית ובעולם בעקבות בחירתו, הנשיא הנבחר רחוק מאוד מיציבות.

בשינוי חד לבחירות 2012, שם ראש הממשלה נתפס כמי שפעל אישית לבחירתו של מיט רומני, הפעם הוא עשה מאמץ גדול להישאר מחוץ לתמונה. בשנה האחרונה טראמפ ביקש פעמיים לבוא לישראל לביקור, ונתקל שוב ושוב בדלת סגורה בלשכת ראש הממשלה. כשבסופו של דבר נקבעה פגישה בניו יורק בסוף ספטמבר, זה קרה רק אחרי שנתניהו וידא שתוצמד אליה פגישה זהה לחלוטין עם הילרי קלינטון, ובכלל – בחודשים האחרונים - כל פגישה או פנייה מיועצי אחד הקמפיינים מיד לוותה בפנייה לקמפיין השני.

נתניהו נחשב לפוליטיקאי משופשף עם שנים של ניסיון בפוליטיקה אמריקנית. בעוד בימין בישראל קיבלו הבוקר את פניו הנשיא החדש בחיבוק עז, מפליגים בדמיונות על גניזת רעיון שתי המדינות, בנייה המונית בגדה המערבית והעברת השגרירות לירושלים, נתניהו יודע היטב שלא כל מה שטראמפ המועמד הבטיח, טראמפ הנשיא בהכרח יקיים.

בעוד כחודשיים כשייכנס לחדר הסגלגל לא רק ישראל תהיה על השולחן, בלשון המעטה, ומארג האינטרסים הרגיש והסבוך של מדיניות החוץ של ארצות הברית ימשיך לשחק תפקיד. טראמפ המועמד הבטיח לקרוע את ההסכם עם איראן, טראמפ הנשיא יצטרך לשמוע את הערכת שירותי הביון להשלכות של כך על היציבות באזור. טראמפ המועמד רצה לבקר בהר הבית, אך לא בטוח שערב הסעודית ומצרים – שתי בעלות ברית נוספות של אמריקה באזור – ישמחו לראות שם את טראמפ הנשיא.

ובכל זאת, למרות סימני השאלה הגדולים בסוגיה איזה מן טראמפ יקבל נתניהו כנשיא, תנאי הפתיחה מעודדים. יחד עם ההשתלטות מחדש על הבית הלבן, המפלגה הרפובליקנית גם שימרה את הרוב שלה בקונגרס, אותו ציר שנתניהו מקפיד לטפח לאורך השנים. השליטה המשולבת של המפלגה הרפובליקנית בבית הלבן ובקונגרס עשויה להקל על ירושלים משמעותית בניסיונות להשפיע על מדיניות החוץ האמריקנית. בין היתר בסוגיות של סיוע ביטחוני, הטלת סנקציות על איראן, לוחמה בטרור חיזבאללה וחמאס, מימון לרשות הפלסטינית ולוחמה ב-BDS.

הכוורת המסתמנת של טראמפ, על פי הדיווחים בארצות הברית, צפויה לכלול שני חברים טובים מאוד של נתניהו. ראש העיר ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני שמסומן כשר המשפטים; ומנהיג הרפובליקנים בקונגרס לשעבר ניוט גינגריץ', שהצהיר בעבר שהפלסטינים הם "עם מומצא", המוזכר כמועמד למזכיר המדינה.

ואם כבר חברים, איך אפשר בלי מקורבו של נתניהו, המיליארדר היהודי האמריקני, שלדון אדלסון, שבשמונה השנים האחרונות השקיע יותר ממאה מיליון דולרים במאמץ להדיח את הדמוקרטים מהבית הלבן וסופסוף השיג את מטרתו. בישראל גיחכו על הכותרות הראשיות ב"ישראל היום" בחודשים האחרונים שהיללו את טראמפ, ומסתבר שרק הם ידעו באמת לקרוא את אמריקה.

ובכלל, יש משהו בקשר בין טראמפ לתקשורת שמצלצל מוכר ברחוב בלפור. כמו נתניהו של 1996, טראמפ ניצח בניגוד לכל הערכות הסוקרים והפרשנים; כמו נתניהו של 2015, חלק גדול מהקמפיין שלו הוקדש למלחמה באליטה התקשורתית שהתייצבה כמעט כולה בניסיון למנוע את בחירתו. אינספור תחקירים על עברו ואינספור חשיפות על מעלליו לא הועילו - טראמפ הביס את כולם. בשבוע שבו ראש הממשלה הכריז מלחמה על מגישת "עובדה" אילנה דיין, הניצחון של טראמפ עשוי לתת לנתניהו רוח גבית להמשיך ולהשתלח בכלי התקשורת.

אבל עד שטראמפ ייכנס לבית הלבן והרומן הרפובליקני של נתניהו יוכל לבוא לכדי מימוש, יש עוד חודשיים. היום, עם בחירתו של טראמפ, החלה רשמית "תקופת הביניים" שבין הבחירות ועד השבעת הנשיא החדש, שבה הנשיא היוצא ברק אובמה עשוי לקדם מהלך אחרון בנושא הישראלי-פלסטיני.

בירושלים דנים באריכות בשבועות האחרונים במה שזכה לכינוי "חידת נובמבר", ובכל המיפויים שנעשו בסוגיה – הבחירה של טראמפ נתפסה ככזו שעשויה לעודד את הנשיא לבחור בקו דרמטי ואקטיבי, ולתמוך בהצעת החלטה נגד ישראל במועצת הביטחון או לכל הפחות להימנע מהטלת הווטו המסורתי. מצד שני, הבחירה של טראמפ היא מכה אנושה למורשת אובמה, ומאיימת על עוד כמה סוגיות שהוא השקיע בהן מאמץ בשמונה השנים האחרונות, ולא ברור אם דווקא בנושא הישראלי-פלסטיני טראמפ יבחר לנהל מלחמה.

כשבירך את טראמפ היום בצהריים, נתניהו ייחל שהברית הייחודית בין ישראל לארצות הברית תגיע "לגבהים חדשים", והבחירה שלו היא במידה רבה גם פרידה מאובמה ומיחסים שידעו הרבה רגעים נמוכים ושפלים. ההתקוטטויות הבלתי נגמרות של השניים היו חלק משגרת היחסים בשמונה השנים האחרונות, אבל הן היו גם משאב פוליטי יקר ערך. אובמה היה נשיא לא פופולרי ברחוב הישראלי, והעימותים עמו נתנו לנתניהו לא אחת נקודות בבית.

כשראש הממשלה נתן הרצאות היסטוריות לנשיא בפני המצלמות בחדר הסגלגל הוא קיבל חיבוק מה"בייס" הימני, וכך היה גם עם הנאום בקונגרס בשנה שעברה. נתניהו אמנם נכנס לעימות חסר תקדים עם הבית הלבן, אבל בשבועות שלפני הבחירות, במקום לריב עם יריביו הפוליטיים, הוא התקוטט עם מי שעומד בראש המעצמה החזקה הגדולה בעולם והשיג שליטה מוחלטת על סדר היום. לא מעט אנשים שמעו את נתניהו מתלונן בשנים האחרונות על ביש המזל שלו שקיבל רק נשיאים דמוקרטיים, אבל הוא בנה את הקריירה הפוליטית שלו על עימותים איתם. עכשיו הוא סוף סוף קיבל נשיא רפובליקני, וייאלץ למצוא יריב חדש לריבים.