(בווידאו: נאום הניצחון של טראמפ)
"רייגן על סטרואידים" - כך הגדיר ד"ר אלי קוק, היסטוריון של ארצות הברית המרצה באוניברסיטת חיפה, את מי שנבחר להיות הנשיא ה-45 של ארצות הברית דונלד טראמפ. בין השניים, רונלד רייגן ודונלד טראמפ, יש קווי דימיון, למרות 36 השנים המפרידות בין בחירתם של השניים. בין קווי הדימיון הבולטים - הגיל. רייגן, הנשיא ה-39, היה עד הנשיא המבוגר בתולדות המדינה. כשנבחר, הוא היה רק שלושה חודשים לפני שחגג 70. הוא החזיק בתואר הנשיא המבוגר עד אתמול, עם היבחרו של טראמפ שחגג יום הולדת 70 כבר לפני קרוב לחצי שנה.
עוד נקודה המשותפת לשניים - גירושים. רייגן היה הנשיא האמריקני הגרוש הראשון. אשתו הראשונה הייתה השחקנית ההוליוודית זוכת פרס האוסקר ג'ין ווימן. לאחר שרייגן ו-ווימן התגרשו, הוא נישא לננסי דיוויס - גם היא שחקנית הוליוודית. השניים אף שיחקו זה לצד זאת בסרט "חתולי הגיהנום של הצי" שיצא לאור בשנת 1957. הנשיא הנבחר טראמפ נשוי בפעם השלישית, וגם נשותיו באו מעולם הזוהר. אשתו הראשונה איוונה היתה דוגמנית, כמו גם אשתו השלישית, שתזכה בקרוב לכינוי הגברת הראשונה, מלניה. אשתו השניה של טראמפ, מרלה מייפלס, הייתה שחקנית קולנוע ומנחת תכניות טלוויזיה.
שני הנשיאים, ה-39 וה-45, הגיעו מתחום השואו-ביזנס: רייגן היה שחקן קולנוע, אם כי הוא נחשב ל-"שחקן דרג ב'". הוא התפרסם בעיקר בשל השתתפותו בסדרת טלוויזיה בשם "ימי עמק המוות", וכן בשל השתתפותו בסרטי פרסומת לחברת ג'נרל אלקטריק. טראמפ כבר נחשב כוכב טלוויזיוני מהשורה הראשונה; הוא הופיע במספר סרטי קולנוע, אך התפרסם בעיקר כמפיק ומנחה תכנית הריאליטי "המתמחה" שרצה במשך 11 שנים ברציפות עד השנה שעברה.
כמו כן, השניים החלו את דרכם הפוליטית במפלגה הדמוקרטית דווקא, ולאחר מכן עברו לשורות הרפובליקנים, ובמהלך המרוץ לנשיאות, כל אחד מהם נחשב "אאוטסיידר". עם זאת, רייגן הגיע לנשיאות אחרי שמונה שנים בהן שימש מושל מדינת קליפורניה. עם זאת, רייגן הצטייר כחסר כל ניסיון בתחום הממשל הלאומי ומדיניות החוץ, תחומים שמן הסתם זרים היום לטראמפ, שמגיע לחדר הסגלגל בלי ניסיון ציבורי בכלל וללא ניסיון פוליטי בפרט.
אבל הדמיון בין השניים לא מסתכם בביוגרפיה של חייהם האישיים. מסתבר שגם הסלוגן שהביא את השניים לבית הלבן הוא אותו סלוגן ממש. כן, מסתבר שהסלוגן של טראמפ "Make America Great Again" (להחזיר את אמריקה לגדולתה) היה אותו סלוגן שהוביל את רייגן לניצחון בשנת 1980. הוא השתמש בו על רקע המלחמה הקרה וחולשתה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית, ובפרט בטיפולו הכושל של הנשיא קרטר במשבר השבויים האמריקנים באיראן. טראמפ, מצדו, ניצל את הסלוגן על רקע התחזקות ברית המועצות, משבר ההגירה והגלובליזציה שפגעה בכלכלה האמריקאית ובפרנסתם של מיליונים.
טראמפ ורייגן מסמנים סופה של תקופה
למרות קווי הדמיון בין השניים, ד"ר קוק טוען כי הדמיון הרב ביותר בין טראמפ לבין רייגן אינם דווקא בשני הנשיאים עצמם, אלא בכך שבחירתם של השניים, כל אחד בזמנו הוא, היוותה סיום של תקופה. "אצל רייגן מדובר היה בסופה של תקופה שהחלה אחרי מלחמת העולם השנייה, תקופה של ליברליזם וכלכלה שדוגלת בהתערבות ממשלתית על מנת להבטיח צמיחה כלכלית", אמר ד"ר קוק, "גם בימינו יש מי שרואה סופה של תקופה. ניתן לראות את זה ב'ברקזיט' ובמעבר לתקופה יותר פופוליסטית, אנטי-ממסדית ואנטי-אליטות, המתבטאת בפחות יציבות".
רייגן אז, כמו טראמפ היום, נחשב למי שהקבוצות האתניות השונות לא אוהדות. העיתונאי סטיב בריאן כתב בעיתון "דבר" חודשים ספורים לפני בחירות 1980 על הסיכוי כי המצביעים השחורים יתמכו ברייגן: "גם ב-1980, דווקא אם יוצג במיטבו, לא יתמכו בו מיעוטים מסוימים כלל. כמעט ודאי, למשל, שהשחורים יימנעו מלהצביע בעדו. הם מתייחסים לרייגן ולחסידיו כאל מתנגדים לליבת חקיקת הרווחה החברתית המצמיחה עבורם הטבות ישירות".
אז, ממש כמו היום, עסקו בישראל בקדחתנות בניסיון להבין אם הנשיא הנבחר ימנה לתפקידים השונים בממשלו גורמים התומכים בישראל. בעוד שהקול היהודי בארצות הברית נטה אז, כמו היום, למועמדים הדמורקטיים. עם זאת, בעוד הממשלה היום נטתה לכיוונו של טראמפ, במערכת הבחירות בשנת 1980 הפגינה הממשלה תמיכה מרומזת בקארטר, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לאחר נצחונו של רייגן, הזכיר ראש הממשלה דאז מנחם בגין את ביטויי התמיכה של הנשיא הנבחר ושל סגנו ג'ורג' בוש במדינת ישראל. ביטויי התמיכה של טראמפ בישראל ובראש ממשלתה היו נחרצים מעט יותר מאלה של רייגן באותם ימים.
