מלכודת לביידן, הזדמנות לטראמפ: המתחים הגזעיים עשויים להכריע את הבחירות

המתח הבין-גזעי בארצות הברית מתפתח לנושא שיכול להכריע את הבחירות הקרובות לנשיאות. המפתח נמצא בידי "הקול הצף", מי שעדיין מתלבטים ואינם יודעים אם בכלל להישאר בבית או במי לבחור. העמדות של הנשיא דונלד טראמפ ושל יריבו ג'ו ביידן כלפי משבר היחסים בין הלבנים לשחורים מכוונות להשפיע על המתלבטים, ויש הבדלים משמעותיים ביחסם לנושא הנפיץ.

למשבר היחסים הבין-גזעיים יש שני היבטים. היחס הגזעני והאלים של שוטרים לבנים כלפי גברים שחורים, והמחאות האלימות נגד היחס הזה.

במשך מאות שנים שוטרים לבנים רואים בגבר שחור ההולך לתומו פושע, שודד או אנס מסוכן המחזיק בנשק חם או קר ומתכוון לתקוף אותם. זו הסיבה לכך שהם ממהרים ללחוץ על ההדק ולהרוג אנשים תמימים ולא חמושים.

ההיבט השני של המתח הנוכחי מצוי בהפגנות ובמחאות ההמוניות נגד המוות הזוועתי בחניקה של ג'ורג' פלויד השחור על ידי שוטר לבן במיניאפוליס. ההרג הצית הפגנות של מיליונים בכל רחבי ארצות הברית. סיבה נוספת ויותר עמוקה למחאות ולהפגנות הייתה הפגיעה הקשה במיוחד של מגיפת הקורונה בשחורים הן בצד הבריאותי והן בצד הכלכלי. השחורים הרבה יותר עניים מהלבנים, זוכים לשירותי בריאות מעטים אם בכלל והם הראשונים להיפלט משוק העבודה.

פגיעות נוספות בשחורים הוסיפו דלק למדורה שסירבה לדעוך. בעיר קנושה במדינת ויסקונסין, שוטר לבן ירה שבע יריות בגבו של ג'ייקוב בלייק מול ילדיו שישבו במושב האחורי של מכוניתו. בנס הוא ניצל ממוות, אבל כנראה שיהיה משותק מראשו ומטה.

קרל ריטנהאוס, נער לבן בן 17, הגיע לעיר והרג שני מפגינים נגד פציעתו של בלייק בטענה מפוקפקת של הגנה עצמית. בערים כמו פורטלנד במדינת אורגון, המחאה לא הפסיקה לרגע, ולאחרונה, בהתנגשות בין מפגינים משני המחנות, נהרג תומך של טראמפ.

חלק מהמפגינים דרשו להפסיק את מימון פעילות המשטרה, לסגור אותה ולפטר את השוטרים - דרישה קיצונית ובלתי סבירה. חלק מההפגנות הפכו אלימות. מפגינים בערים עשירות כמו ניו יורק פרצו לחנויות, בזזו את תכולתם, שרפו מכוניות, הציתו בתים והשמידו רכוש רב. לא עזרו פניות של ראשי הציבור השחור ובני משפחה של הקורבנות לחדול מהוונדליזם והאלימות שרק פוגעים בהשגת המטרות הצודקות של המחאה.

ביידן נקלע למלכודת. מצד אחד, כדי לנצח בבחירות הוא זקוק לקולות השחורים והמיעוטים האחרים שבבחירות הקודמות לא רצו להצביע עבור הילרי קלינטון, נשארו בבית ובכך סייעו לטראמפ לנצח. גינוי של ההתפרעויות יכול להתפרש על ידי השחורים כגינוי של המחאה כולה. מצד שני, גינוי רך יותר יכול להרתיע לבנים שחוששים מההתפרעויות.

ביידן בחר ללכת בין הטיפות. הוא גינה את הגזענות באופן בוטה ואת הוונדליזם באופן רפה. במהלך הוועידה הדמוקרטי ביידן ושותפיו הזהירו שאם טראמפ ייבחר לתקופת כהונה שניה, המתח הבין-גזעי רק יחמיר, ואילו ניצחון שלהם יביא לפיוס לאומי ומאמץ רחב ומתמשך לעקור את הגזענות משורשיה העמוקים. ביידן מקווה שהעמדה הזו תביא את השחורים לקלפי ולתמיכה במועמדותו.

לטראמפ לא הייתה דילמה כזאת. הוא התעלם מהגזענות והתייחס רק להתפרעויות. הוא גינה במילים חריפות את האלימות, הוונדליזם והביזה, הגן על המשטרה ובמהלך ועידת הרפובליקנים הזהיר שאם ביידן יבחר, ההתפרעויות האלימות ימשכו ויחריפו. הוא הציג את עצמו כמחסום האחרון בין אנרכיה לבין חוק וסדר. כדי לנצח את ביידן, טראמפ זקוק לקולות של לבנים - תושבי הפרברים, המעמד הבינוני ובעלי השכלה. טראמפ מקווה שגינוי המתפרעים יעביר חלק מהקולות של הקבוצות האלה אליו.

ההבדלים בין המועמדים ניכרו לא רק בדיבורים, אלא גם במחוות סמליות. ביידן נסע להלוויה של ג'ורג' פלויד ביוסטון, נפגש עם משפחתו והזדהה עם כאבם. טראמפ נסע לקנושה, סייר ברחוב המרכזי שבו רוב החנויות והמבנים נפגעו, נפגש עם בעלי נכסים שנפגעו, שיבח את השוטרים, האשים את הדמוקרטים ששולטים בעירייה, ואמר שריטנהאוס ירה במפגינים מתוך הגנה עצמית.

טראמפ נסע לקנושה בעיקר משום שהוא צריך לנצח בה. בבחירות 2016, הוא ניצח בה את קלינטון. אבל המסר שהעביר שם מיועד גם למתלבטים לבנים במדינות מתנדנדות אחרות כמו פנסילבניה, מישיגן ואוהיו.

ביידן גינה את האסטרטגיה של טראמפ שמטפחת פחד מהשחורים בקרב הלבנים ומדגישה את הצורך בחוק וסדר. טראמפ מאשים את ביידן והדמוקרטים בהגנה על פורעים. לאור צמצום הפער בסקרים בין שני המועמדים, נראה שהאסטרטגיה החד-ממדית של טראמפ משכנעת יותר מזו המורכבת יותר של ביידן.

פרופ' איתן גלבוע הוא מרצה ומומחה לארה"ב וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.