מטוס מלא במתפרעים שבאו לחבל בוועידת המפלגה הרפובליקנית. כוחות אפלים השולטים בג'ו ביידן. ניסיון הפיכה. זיופים בדואר. אלו מקצת התיאוריות המופרכות והמופרעות שקידם בימים האחרונים הנשיא דונלד טראמפ.
קשה להכריע מה יותר חמור. אם נשיא ארצות הברית מסוגל להאמין למעשיות הזויות וחסרות שחר, שנולדו במעמקי המרשתת ועלו בחכותיהם של מי שמבקש לטשטש בין קשר למציאות; או אם הוא יודע שאלו שקרים, חלקם בקידום מכוון של הרוסים, ועדיין מהדהד אותם על מנת לזרוע כאוס לקראת נובמבר.
זה כבר קרה ב-2016, עם עלילה שסיפרה על רשת פדופיליה, שבה חברה הילרי קלינטון, הפועלת מפיצריה בוושינגטון וסוחרת שם בילדים. מישהו האמין לקונספירציה המופרכת הזו עד שהגיע למקום עם רובה. זה היה יכול להסתיים רע יותר, אולם הוא נעצר ואיש לא נפגע. אבל השנה נראה שכל הקווים שטרם נחצו כבר נמחקו, ויש עוד חודשיים שלמים, לפחות.
אחת התיאוריות שצמחו בשנים האחרונות מעבר למה שניתן לדמיין ביחס לזה, היא ה-Qanon. אנשי ה-Q, כפי שהם מכנים את עצמם, סבורים שטראמפ הוא המושיע הנאבק בכוחות אפלים של הדיפ סטייט המנסים להפיל אותו. אחת מהן אף עומדת להיכנס לקונגרס, והיא זכתה לתמיכתו של הנשיא עצמו. כדי לזכות בכהונה שנייה, טראמפ זקוק לכל אחד מתומכיו. הוא לא יכול להרשות לעצמו להתנער מאף אחד מהם. כל קול יכריע את הדבר החשוב ביותר עבורו - הישארותו בבית הלבן, יהיה המחיר שיהיה.
ספטמבר הוא חודש ביניים בבחירות לנשיאות ארצות הברית. ועידות המפלגות נגמרו, העימות הראשון בין המועמדים יתקיים רק בסוף החודש וחלק מהמדינות כבר מתחילות להצביע בדואר. גם שיטה זו, שאינה חדשה כלל וכלל - לפני ארבע שנים, כרבע מהבוחרים עשו זאת דרך הדואר - נעטפה בשלל טענות לא מבוססות מצד טראמפ ותומכיו.
החשש שלהם אמיתי, אך לא מהשיטה אלא מתוצאותיה. לפי הערכות, הצבעה המונית בדואר תיטיב עם הדמוקרטים וביידן, כי היא תמנע דיכוי קולות האופיינים לאזורים שבהם גרים מיעוטים. כל חשש אלקטורלי של טראמפ הופך באופן קבע לאיום כזה או אחר, וזה לא פסח על הדואר.
בראש הסוכנות ניצב תורם רפובליקני בולט ומקורב לטראמפ, והוא הואשם על ידי הדמוקרטים, כמו גם על ידי עובדי הדואר עצמם, בפגיעה מכוונת בסוכנות בשל כוונתו לקיצוצים נרחבים ולפירוק מכונות מיון. הזעקה הציבורית והשימועים שעבר בקונגרס הובילו אותו להכריז כי הרפורמות לא יבוצעו לפני נובמבר, אך מחנה ביידן עדיין חושש משיבושים בהליך ההצבעה בדואר. הקריאה של טראמפ לתושבי קרוליינה הצפונית להצביע פעמיים - כלומר, לעבור במפורש על החוק - לא תועיל להפגת אותו חשש.
שני נושאים צפויים להעסיק את ארצות הברית עד הבחירות, אם לא יהיו דרמות לא צפויות בגזרות אחרות. הקורונה, על נגזרותיה הבריאותיות והכלכליות, ויחס הרשויות לשחורים והאלימות נגדן ונגדם.
ביקום המקביל של טראמפ, או כפי שניסחה זאת היועצת הבכירה עד לא מכבר קליאן קונוויי, אלו בסך הכול עובדות אלטרנטיביות, וממשלו התמודד בצורה ראויה עם המגיפה. אבל בארצות הברית מספר המתים והנדבקים הוא הגבוה ביותר בעולם, בפער ניכר, ולמסרים המבולבלים והמדיניות הלא עקבית של הבית הלבן יש חלק בכך.
אם בתחילת המגיפה אמר טראמפ שמסיכה היא "כלי פוליטי" נגדו וסירב בכל תוקף להיראות עם אחת כזו בציבור, לאחרונה היא הפכה לסמל האולטימטיבי לפטריוטיות. הצהרה ברורה שלו בתחילת המשבר הבריאותי בעד עטיית מסיכות קרוב לוודאי הייתה מצילה חיים רבים.
מכיוון שהעיסוק בקורונה, שלפי הסקרים מדאיג יותר את הבוחרים מאשר סוגיית הפשיעה ברחובות, אינו מיטיב עם טראמפ, הנשיא מקדם בכל הכוח השקה של חיסון לפני הבחירות. המדינות בארצות הברית הונחו להיערך לחיסון ממש בסמיכות ל-3 בנובמבר. בממשל מכחישים כי מופעלים לחצים פוליטיים על ה-FDA, אך אם בוא תבוא "הפתעת אוקטובר שכזו", רבים צפויים להטיל ספק לגבי בטיחות החיסון. במיוחד אחרי שארגון הבריאות העולמי הודיע בשישי כי לא צפוי חיסון עד למאי בשנה הבאה.
ביידן, מצדו, מבטיח ללכת עם המדענים ולסגור מחדש את הכלכלה במקרה הצורך, בניגוד לעמדה של טראמפ שהתנגד לסגרים שהוטלו בתחילת ההתפרצות על ידי המושלים.
לטראמפ נוח יותר לדבר על השלטת חוק וסדר ברחובות, אף שהוא הבטיח לעשות זאת כבר ב-2016. אבל טראמפ לא מתנהג כמו נשיא ארצות הברית, אלא כמו נשיא הרפובליקנים. הוא מתייחס לחלקים מארצות הברית כאל מדינות זרות ועוינות, שדות קרב שאליהם הממשל הפדרלי צריך לפלוש, בהנחה שהשלטון בהם דמוקרטי.
עבור ריצוי הבוחרים שלו, הוא מוכן ללכת עד הסוף, אפילו אם המשמעות היא לסרב לגנות מעשי אלימות של הצד היריב שלו. בעוד שאת החשוד ברצח אחד מתומכיו בפורטלנד הוא הוקיע נחרצות, את הנאשם ברצח שני מפגינים בקנושה, ויסקונסין, גם כן תומך שלו, הוא הציג כמי שפעל מתוך הגנה עצמית.
הוא לא הביע זעזוע, או תגובה כלשהי, לסרטון הקשה שבו נראית קבוצה של שוטרים שמה כיסוי על ראשו של עצור שחור ערום במדינת ניו יורק, עד שנחנק ופונה לבית חולים. הוא לא איחל החלמה לג'ייקוב בלייק, שהירי המרובה בגבו הצית את אותן הפגנות בקנושה. הוא היה יכול לעשות זאת, מבלי לבחור צד. לומר שהוא מקווה שבלייק יעמוד על רגליו ושהוא ממתין לתוצאות החקירה.
זה לא חדש. אחד האירועים הזכורים ביותר מתחילת כהונתו של טראמפ ובכלל, היה רצח של מפגינה נגד ניאו-נאצים בעיר שארלוטסוויל, וירג'יניה, ב-2017. הנשיא לא הצליח לגנות חד וחלק את דריסתה בידי תומך עליונות הגזע הלבן, ואמר כי "היו שם גם אנשים טובים" בשורות מפגיני הימין הקיצוני.
ג'ון קלי, ראש הסגל דאז, בהה ברצפה, נענע את ראשו ושילב את ידיו בחוסר אמונה למשמע הדברים.
הוא כבר לא נמצא בממשל, כמו גורמים רבים אחרים שנחשבו למרסנים. טראמפ הקיף את עצמו באומרי הן נאמנים ושינה את פניה של המפלגה הרפובליקנית. לא פלא שבכירים רפובליקנים לשעבר מביעים תמיכה בביידן בזה אחר זה. זו כבר לא המפלגה שלהם, אלא מפלגת טראמפ, והוועידה הרפובליקנית נתנה חותם סופי לכך, כשכחצי מכלל הדוברים המרכזיים היו בני משפחתו של הנשיא.
אנחנו והם
ביידן מציג את עצמו כמי שיאחד את אמריקה המשוסעת ויחבק את כולם, והחליט לחדש את הקמפיין שלו אחרי חודשים שבהם הסתגר בביתו בדלוואר בגלל החשש מקורונה. סגן הנשיא לשעבר בן ה-78 יודע שמדינות המפתח כמו ויסקונסין, פנסילבניה ומישיגן, שאותן איבדה קלינטון לפני ארבע שנים, רחוקות מלהיות בכיס שלו. עליו להפגין נוכחות בשטח ולא להשאירו רק לטראמפ עד העימות הראשון, שעליו בונים בקמפיין של טראמפ מתוך אמונה שהנשיא יתפקד טוב יותר מביידן הנוטה לפליטות פה.
זה לא שלנשיא חסר, אך כאן טמון ההבדל המשמעותי בין השניים. הסקרים מראים על התלהבות רבה יותר בקרב מי שאומר שיצביע לטראמפ מאשר מי שאומר שיצביע לביידן. קשה מאוד לשכנע את תומכי טראמפ שלא לבחור בו, ואילו ביידן צריך לשכנע מנעד רחב יותר של בוחרים, החל מרפובליקנים שמאסו בטראמפ ועד לאגף הקיצוני במפלגה של ברני סנדרס.
המשימה של טראמפ היא לכאורה קלה יותר. הוא לא בהכרח חייב את אלו הנוטים להצביע לביידן. הוא יכול להסתפק בהישארותם בבית בשל חוסר התלהבות הדדי מהמועמדים. כך היה עם קלינטון ב-2016 ולכן מנסים בקמפיין של הנשיא לצייר את סגן הנשיא לשעבר כסנילי, לא כשיר נפשית, בובה של השמאל הרדיקלי ושל הסינים ועוד ועוד.
עד נובמבר, טראמפ לא יבחל בדבר כדי להדגיש את "אנחנו", אמריקנים שומרי חוק שרוצים לחיות בשקט בפרברים השקטים, לבין "הם", אנרכיסטים מסוכנים שרוצים להחריב את המדינה. זה עשוי להשתלם לו בסופו של דבר. לא בטוח שגם לאמריקה כולה.