טראמפ רצה להשכיח את הקורונה, אך הנגיף הערים עליו פעם נוספת

שנת 2020 נפתחה בצורה חיובית מבחינת דונלד טראמפ. המהלך הדמוקרטי בקונגרס להדחתו בשל פרשת אוקראינה-גייט קרס בסנאט הרפובליקני. הכלכלה המשיכה לשגשג. הגנרל קאסם סולימאני, אדריכל הפעילות האיראנית במזרח התיכון, חוסל והתגובה האיראנית הייתה מינורית יחסית. דרכו של טראמפ לכהונה נוספת, משאת לבו המרכזית אם הבלעדית, הייתה לכאורה בטוחה, למרות כל השערוריות והפגיעה בשלטון החוק בשלוש השנים הראשונות לכהונתו.

ואז הגיע נגיף הקורונה, ומחדלי עבר כמו פרל הארבור ופיגועי 11 בספטמבר מחווירים לעומת הטיפול של הממשל ושל הנשיא בווירוס. בניגוד למתקפות ההן, המודיעין היה קיים הפעם. עוד בנובמבר, עוד לפני שיצא מגבולות ווהאן הסינית. אבל הנשיא הרפובליקני לא אוהב לקרוא תדרוכים מודיעניים. הוא גם לא רצה לחבל במשא ומתן עם סין על הסכם סחר חדש. להיפך, בטרם הגיע הווירוס לארצות הברית, טראמפ שיבח את נשיא סין שי ג'ינפינג. אחר כך, הכול השתנה. השניים כבר לא מדברים, וושינגטון מנהלת מאבקים דיפלומטיים וכלכליים מול סין כמעט בכל מקום בגלובוס.

טראמפ רצה בכל מאודו להשכיח את הנגיף ואת יותר מ-200 אלף המתים ממנו, כמו גם את המשבר הכלכלי שנגרם כתוצאה ממנו. היה נוח לו יותר להתעסק במינוי נוסף לבית המשפט העליון, בהפחדות מפני אנרכיה תחת שלטון דמוקרטי ובהפצת שקרים על זיופים בבחירות ודיסאינפורמציה על המגיפה.

בעימות הראשון מול ג'ו ביידן, שהיה קשה לצפיה, הוא הצליח חלקית במשימה. יריבו הדמוקרטי לא הצליח להסב לו את הנזק שתכנן, בין היתר כי טראמפ לא נתן לו להשחיל מילה. אבל הנשיא הבקיע גול עצמי כשסירב לגנות את הארגונים התומכים בעליונות הגזע הלבן ומעריצים אותו. הוא נאלץ להוציא הודעת התנערות אחרי יממה של ביקורות גם מתוך המפלגה הרפובליקנית הצייתנית, אך לקורונה שוב היו תכניות משלה והיא הערימה על מי שטמן את ראשו בחול.

הנגיף הערמומי, שבו זלזל טראמפ בפני הציבור אף שידע את חומרתו האמיתית, לא מבחין בין תושבי שכונות המיעוטים העניות בערי ארצות הברית לבין המפקד העליון. ההבדל הוא שסיכוייו לשרוד גבוהים לאור הטיפול הצמוד, ומהאיכותיים שעולם הרפואה יכול להציע, ולמרות היותו חלק מקבוצת סיכון. עדיין אי אפשר לדעת אם הוא יתגבר על המחלה, שבמקרים רבים מחריפה בתוך כמה ימים, וכיצד הוא יצא ממנה. קוביד-19 מותיר נזקים בריאותיים ארוכי טווח, והנשיא בן ה-74 אינו איש צעיר.

מצבו חידש את הדיון על האפשרות לשימוש בסעיף 25 בחוקה המפרט את סדר העברת השלטון במקרה שנבצר מהנשיא למלא את סמכויותיו, באופן זמני או קבוע. באופן אירוני, הסעיף הזה עלה לכותרות במהלך כהונתו של טראמפ, שלפי דיווחים שונים כמה מחברי ממשלו שקלו להשתמש בו בשל התנהלותו הפרועה.

מאז ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן ב-1981 לא הייתה ארצות הברית בחוסר ודאות שכזה ביחס למצבו הרפואי של הנשיא. אבל אז זה היה חודשיים אחרי ההשבעה, ולא חודש לפני הבחירות. בשלב זה, מדגישים בבית הלבן שטראמפ ממלא את תפקידו כרגיל, אבל סגן הנשיא מייק פנס כבר בהיכון. הוא כבר החליף אתמול את טראמפ בשיחת טלפון עם אזרחים ותיקים בפלורידה.

אם יחלים ויצליח לנצח בסופו של דבר בנובמבר למרות הפיגור המוצק בסקרים והזמן הקצר שנותר לו לסגור אותו, טראמפ יהיה בעמדה לשנות דיסקט. הוא יוכל להכות על חטא, להפציר באזרחי ארצות הברית להקפיד על מסיכות ועל שמירת מרחק ולחדול מפוליטיזציה של פיתוח התרופות והחיסון למחלה. יריביו ממילא עושים זאת; עתה נפלה בחלקו של הנשיא הרפובליקני, שפעם אחר פעם הנהיג את החזית האנטי-מדעית, הזדמנות לתקן ולהציל חיי אדם.

היות שמדובר בטראמפ, ייתכן שהנרטיב יהיה הפוך. אם הנשיא, המתואר עכשיו ברשת פוקס ועל ידי תומכיו כ"לוחם", שורד את הנגיף וממשיך לעבוד ממיטת בית החולים, אין סיבה לסגור את המדינה ולשנות את אורח החיים. פרשנים בפוקס עדיין הסבירו מדוע מסיכות הן מיותרות לכאורה, שעות אחרי שהנשיא אושפז. ובעוד שביידן החליט לעצור את כל הפרסומות השליליות נגד טראמפ, הקמפיין של הנשיא ממשיך בכל הכוח.

אבל לא משנה כיצד ינסה לסובב זאת בסופו של דבר, טראמפ למד על בשרו כי מי שלא עוטה מסיכות באירועים המוניים לפני הבחירות, עשוי שלא להשתתף בהן בסופו של דבר. מחלתו, שנטרלה אותו זמן קצר כל כך לפני הבחירות, היא הסמל האולטימטיבי לכישלונו במשבר הבריאותי החמור ביותר שידע העולם במאה השנה האחרונות.