זה כמה חודשים שממשל טראמפ מנהל משא ומתן עם סודאן על עסקת חבילה - הסדר משולש שיכלול פיצויים לאזרחים אמריקנים שנפגעו מפעולות טרור באפריקה במעורבות סודאנית, ונורמליזציה ביחסים עם ישראל, תמורת הסרת שמה של סודאן מרשימת המדינות התומכות בטרור. מדינה שנמצאת ברשימה הזאת נתקלת בקשיים לגייס השקעות והלוואות של חברות, קרנות ובנקים בינלאומיים.
סודאן נשלטת על ידי קציני צבא ופוליטיקאים אזרחיים שנחלקו בדעותיהם על ההצעה. הקצינים רצו לקבל אותה, אבל הפוליטיקאים הסתייגו מהחלק הישראלי. ביום חמישי שעבר טראמפ נתן לשליטי סודאן אולטימטום - לקבל את הצעת ארצות הברית על כל חלקיה תוך 48 שעות או שהיא מבוטלת. המנהיגים החליטו לקבל את ההסדר.
מה בער כל כך לטראמפ להשתמש באמצעי לחץ נוקשה כל כך כמו האולטימטום שנתן לשליטי סודאן? מאחר שמערכת הבחירות לנשיאות נכנסה לישורת האחרונה ממש, ובסקרים טראמפ מפגר אחרי יריבו הדמוקרטי ג'ו ביידן, עולה מיד החשד שהסיבה לכך היא הרצון של טראמפ לבסס את מעמדו כעושה שלום וכך לקושש קולות של מתלבטים. בטקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה של ישראל עם איחוד האמירויות הערביות ובחריין, טראמפ הודיע בחגיגיות שעוד מדינות ערביות מוסלמיות בדרך להצטרף ליוזמת השלום האזורית שלו, והוא רצה להוכיח שהוא עומד בדיבורו.
ביום שישי, בשיחה עם נתניהו ושליטי סודאן שליוותה את ההודעה על השגת ההסכם, טראמפ ניסה לגרור את נתניהו לבקר את ביידן כששאל אותו אם הנשיא ביידן היה מסוגל להשיג הסכם כזה. בשתי מערכות הבחירות הקודמות, נתניהו תמך בפומבי במועמדים רפובליקנים, אבל הפעם התחמק והסתפק רק בהבעת תודה לטראמפ. אולי גם הוא מעריך שהפעם טראמפ יפסיד וביידן יזכור לו תמיכה בטראמפ בשלב קריטי, בנוסף לכל המשקעים הרעילים שהצטברו בשנים האחרונות ביחסים שבין נתניהו לדמוקרטים.
עוד בוואלה!
הבעיה עם הטיעון שטראמפ לחץ על סודאן ועל נתניהו לצורכי הבחירות היא ההתעלמות מהניסיון ההיסטורי. בדרך כלל, הישגים במדיניות החוץ כמעט שלא משפיעים על הבוחר האמריקני. מצב הכלכלה הוא הגורם המשפיע ביותר, וכשהכלכלה במיתון כבד מהלכי שלום מתאיידים. ב-50 השנים האחרונות רק שני נשיאים לא הצליחו להיבחר לתקופת כהונה שנייה, אף שלזכותם עמדו הישגים משמעותיים במדיניות החוץ: ג'ימי קרטר ב-1980 וג'ורג' בוש האב ב-1992.
קרטר עמד מאחורי הסכם השלום הישראלי-מצרי שהיה פריצת דרך משמעותית ביחסי ישראל עם העולם הערבי. בוש האב הביס את סדאם חוסיין, שחרר את כווית מהכיבוש העיראקי ויזם ועידת שלום בינלאומית לפתרון כולל של הסכסוך הערבי-ישראלי. בשני המקרים האלה, המצב הכלכלי בארצות הברית היה קשה וההישגים של קרטר ובוש לא עזרו להם, והם הפסידו אחרי תקופת כהונה אחת בלבד. זה גם מצבו של טראמפ היום.
אם טראמפ חשב שההסכם עם סודאן יעזור לו לנצח בבחירות, אז הוא טעה. לא בטוח שהבוחר האמריקני הממוצע בכלל יודע היכן סודאן נמצאת, ובטוח שההסכם עם ארצות הברית וישראל לא מעניין אותו. הנושא הכי חשוב לו היום הוא איך לצאת מהר ככל האפשר ממשברי הקורונה הבריאותיים והכלכליים.
ייתכן שההסכם עם סודאן קשור לבחירות, אבל במשמעות אחרת לגמרי. אולי טראמפ חושב שהוא יפסיד לביידן ואז הוא צריך לבסס את המורשת שלו - מול כל חילוקי הדעות הקשים על אישיותו, התנהגותו, מעשיו ומחדליו, לסיים עם הישגי שלום תמיד נראה טוב בעיני העולם. כמו כן, ייתכן שההסכמים עם סודאן ומדינות מוסלמיות אחרות יחזקו את מועמדותו לפרס נובל לשלום בשנה הבאה.
יש עוד היבט שקשור לתוצאות הבחירות. ביידן הודיע שאם ינצח וייבחר לנשיא הוא ינהל משא ומתן עם איראן על הסכם גרעין חדש. לפי סברה רווחת, הוא יהיה דומה להסכם הגרעין שעליו חתם ברק אובמה ב-2015. לאחר הבחירות לנשיאות איראן, שהתקיימו ב-2009, פרצו מחאות ומהומות על רקע טענות של האופוזיציה לזיופים בקנה מידה רחב. הנשיא מחמוד אחמדינג'אד דיכא את ההפגנות בכוח רב וגרם לאלפי פצועים והרוגים. התגובה של אובמה לניסיון להביא ליותר דמוקרטיה באיראן הייתה רפה. הסיבה לכך הייתה חששו של אובמה שעמדה תקיפה יותר לטובת המפגינים תפגע במשא ומתן שהוא ניהל בדיוק אז על הסכם הגרעין.
אם ביידן יבחר, מצב דומה עלול להתפתח בגזרת הברית שטראמפ קידם בין ישראל למדינות ערביות ומוסלמיות שמעכשיו כוללת את סודאן. הברית מבוססת בראש ובראשונה על הצורך לבלום את איראן. ביידן עלול לעצור צירוף מדינות נוספות כדי לא להרגיז את שליטי איראן, שאיתם הוא מתכוון לנהל משא ומתן.
אם כן, המטרה של טראמפ היא לצרף לברית כמה שיותר מדינות וכמה שיותר מהר: מרוקו, עומאן קטאר והיהלום שבכתר - ערב הסעודית, ובכל מקרה יהיה לו זמן לממש את המטרה הזאת לפחות עד 20 בינואר 2021, מועד השבעתו של נשיא ממשיך או חדש.
פרופ' איתן גלבוע הוא מרצה בכיר ומומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים.