המרוויחים הגדולים מהפגישה בין נתניהו למועמדים לנשיאות ארה"ב

בימים של מערכת בחירות, כל דבר נמדד במונחים כמו "למי זה טוב?" ו"מי מרוויח?". האם תמונה עם ראש ממשלת ישראל – או לחילופין תמונה עם המועמד הרפובליקני והמועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית - מועילה? ואם כן, אז למי?

הפגישות שהתקיימו אתמול, בעיקר התיעוד המצולם שלהן והאמירות הכה מנומסות ושגרתיות שיצאו מהן, הן אכן מצב של Win-Win. כל צד הרוויח מהן משהו, אם כי נראה שדונלד טראמפ ובנימין נתניהו הרוויחו יותר – אולי אף הרבה יותר - מאשר הילרי קלינטון.

ההפסד היחיד של המועמדים הוא שעות יקרות בהכנה לעימות הראשון והקריטי שייערך הלילה. זמן זה הכרחי הרבה יותר למועמדת הדמוקרטית, שעורכת הכנות מדוקדקות יותר מיריבה הסומך יותר על הספונטניות שלו ועל קריאת המצב בשטח, תכונות שהביאו אותו עד כאן.

לקריאה נוספת בנושא
קלינטון לנתניהו: אתנגד להחלטות חד-צדדיות במועצת הביטחון של האו"ם
נתניהו וטראמפ נפגשו בניו יורק: "אכיר בירושלים כבירה המאוחדת"

אז מה היה לנו כאן? ראשית לא היו הפתעות, וזה כבר חשוב. כל הצדדים נצמדו לתסריט, לא הייתה אמירה מביכה מטראמפ, אם כי הוא התקרב לכך כשסיפר על הדיון המשותף בניסיון הישראלי המוצלח בהקמת גדר להגנה על הגבולות – חלק מהרצון של המיליארדר, ניתן לומר אף תכנית הדגל שלו - להקמת גדר בגבול עם מקסיקו למניעת הסתננות.

ולמי שתוהה מדוע כותב שורות אלה חושש מפוטנציאל הנפיצות בסוגיה זו – חישבו למשל על השלכות הודעה ממטה טראמפ, שלפיה ראש הממשלה נתניהו הסביר למועמד כיצד להקים גדר גבול שתחסום הרמטית ניסיונות הסתננות. לא שראש הממשלה אכן היה אומר כדברים האלה, אבל הרי אין שליטה במה אומר מטה המועמד או המועמדת אחרי המפגש.

נתניהו אינו המנהיג היחיד שפגש את שני המועדמים לנשיאות במהלך עצרת האו"ם – נפגש עמם עוד מנהיג מזרח תיכוני שלארצו יחסים מורכבים, בלשון המעטה, עם הנשיא ברק אובמה, ושלזהות האדם שיהיה בבית הלבן מינואר 2017 השפעה רבה עליו ועל ארצו – מדובר בנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי.

ההודעות הזהות שפרסמה לשכת ראש הממשלה אחרי הפגישות, שמהן לא דלף דבר מעבר לכך עד כה, היו זהירות ומדדות, ממש הולכות על ביצים כדי לא להיראות נוטה לצד זה או אחר –זיכרון צורב מהמפגש בישראל בין נתניהו למיט רומני, המועמד הרפובליקני הקודם, בזמן מערכת הבחירות הקודמת. המסר פשוט וברור - הצגת עמדותיה של ישראל באשר לאזור, רצונה בשלום ויציבות וכמובן הבעת תודה בפני המועמד על התמיכה בישראל. הצילום המשותף והחיוכים הרחבים הם חלק בלתי נפרד ואף מהות הפגישה ומה שיזכרו ממנה.

זה המקום שבו הקורא יזנק ממקומו וישאל – אין דברים חשובים? הרי טראמפ, המועמד הרפובליקני הצהיר שאם ייבחר יכיר בירושלים המאוחדת כבירת הנצח של מדינת ישראל, כלומר יעביר את השגרירות האמריקנית מרחוב הירקון בתל אביב לירושלים. נכון, הוא אמר זאת, אך דברים דומים אומר כל מועמד לנשיאות כמעט, מג'רלד פורד לפני יותר מ-40 שנה ועד, לא תאמינו, ברק אובמה. השגרירות האמריקנית, מצדה, לא זזה סנטימטר אחד. דברים שרואים מכאן וכו'.

ואולם, יש חשיבות למילים. ראש הממשלה שמע משני המועמדים לנשיאות - שנפגשו עמו במשך שעה ויותר באחת היממות החשובות ביותר במסע הבחירות ולא הסתפקו רק בחמש דקות של תמונה משותפת – הבטחות רבות: המחויבת שלהם לביטחון ישראל, תמיכתם בהסכם הסיוע הביטחוני, הסכמתם לכך שהפלסטינים אחראים לקיפאון המדיני, מחויבותם למלחמה בטרור ולמנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני.

אפשר לפטור זאת כמילים ריקות בזמן מערכת בחירות, אבל לכל מילה יש משמעות. מנהיגים בעולם רואים שלישראל ולראש ממשלתה יש קו לשני האישים שאחד מהם יהיה הנשיא, חרף הצינה בינו לבין הנשיא אובמה.

בסופו של יום, לנתניהו ולישראל יש בהחלט הישג תדמיתי, אולי גם מהותי. לטראמפ יש הישג, כי הוא נפגש פגישה ממלכתית עם אישיות בין לאומית – וראש ממשלת ישראל מתוקף תפקידו ומעמדו הוא בהחלט כזה – אחד המנהיגים הזרים המעטים המוכרים לבוחר האמריקני. טראמפ אמר את כל המילים הנכונות התומכות בישראל – עם ניואנס חשוב אחד: הוא רואה את התמיכה בישראל, וכך הגדיר זאת, עסקה טובה לאמריקה. השקעה מצוינת, היו המילים. ויש כאן בעיה.

מה יקרה אם הנשיא טראמפ יחשוב שבעצם השוק האיראני, נניח, או הערבי מהווים השקעה טובה יותר ומשתלמת יותר? הייתי מעדיף לשמוע ממנו שארצות הברית תמשיך לתמוך בישראל, ביטחונית, מדינית, בגלל הזדהות עמוקה ובגלל אידיאולוגיה, וכן – גם בגלל אינטרסים זהים. כי השקעות יכולות להשתנות, בהשקעות אין סנטימנטים.

האמרה המקובלת היא שלקלינטון לא הייתה ברירה, ואחרי שטראמפ הודיע על רצונו במפגש עם ראש הממשלה, היא היתה חייבת אחת כזאת מצדה כדי לא לאבד את הקול היהודי. זה לא בהכרח נכון – כ-80% מהיהודים בארצות הברית תומכים בקלינטון, ומרבית הקהילה חושש מטראמפ, ומהאנשים והאווירה המקיפים אותו. הם לא ישנו את דעתם ואת הצבעתם אם קלינטון לא תיפגש עם נתניהו, אולי להיפך. המפלגה הדמוקרטית נוטה שמאלה, עיינו ערך ברני סנדרס. יהודי ארצות הברית מתרחקים מישראל, ודאי הדור הצעיר הקריטי לקלינטון. לכן, מפגש עם נתניהו אולי אף יזיק לה בקהלים האלה.

עם זאת, שרת החוץ לשעבר, ואולי הנשיאה בעתיד, יודעת את חשיבותה של ישראל, ולא רצתה להיראות כיריבה שלה. על כן ההבטחה שלה – ואלה המילים החשובות ביותר ששמע נתניהו אתמול – שאם היא תיבחר היא תתנגד לכל ניסיון לכפות הסדר במזרח התיכון, כולל על ידי מועצת הביטחון. זהו הפחד הגדול ביותר של ישראל, החוששת מפני צעד של אובמה בתקופת הדמדומים בת החודשיים וקצת, שתתחיל אחרי הבחירות ועד לכניסת הנשיא הבא ויורשו.

בשורה התחתונה, המפגשים הללו עברו בשלום. כל הצדדים היו ממלכתיים, ישראל קיבלה שוב תמיכה פומבית משני האישים המרכזים את מירב תשומת הלב העולמית. אחד מהם יהיה נשיא ארצות הברית. האם כל מילה שאמרו אמש לנתניהו, שלא לדבר על כל מילה שאמרו, הבטיחו, במהלך הבחירות תתקיים? כמובן שלא. ואולם, מערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית אכן איתנה, ידידותית, קרובה, ודאי בעתיד הקרוב. זה הודגם אמש, וזו השורה התחתונה והחשובה.

אורן נהרי הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 1