אחד הרגעים המכוננים ביותר בעידן טראמפ המוטרף היה בעת קמפיין הבחירות של 2016, כשהזמין את רוסיה, בגלוי ולעיני המצלמות, להתערב ולאתר את המיילים של הילרי קלינטון שנמחקו מהשרת הפרטי שלה שבו השתמשה כשהייתה שרת החוץ.
עבור כל מועמד אחר היה זה ככל הנראה המסמר האחרון בארון הקבורה הפוליטי שלו. בכל זאת, מדובר ברוסיה, אחת היריבות הגיאו-פוליטיות הגדולות ביותר של ארצות הברית יחד עם סין. אבל במקרה של טראמפ לא רק שזה לא עבר מתחת לרדאר, זה רק שלהב את תומכיו.
כשבליל הבחירות התבהר לתדהמת רבים, כולל הוא עצמו, שטראמפ ניצח את קלינטון ויהיה הנשיא ה-45 של ארצות הברית, משהו השתנה שם לעד. הפוליטיקה הישנה מתה, ואויבים מבחוץ הפכו לשותפים פוטנציאליים רק כדי לגבור על יריבים מבית.
היו את האופטימיים בקרב הבוחרים הרפובליקנים המסורתיים, שהצביעו עבורו בהסתייגות, והאמינו שהנשיא טראמפ יהיה ממלכתי, לפחות מעט יותר, מהמועמד טראמפ. אפילו שנוא נפשו, ברק אובמה, סבר כך.
התיאוריה התמימה הזו התנפצה במהירות. טראמפ מחק את כל הגינונים הנשיאותיים ולא הסתיר את העובדה שהוא מעוניין להיות נשיא של חלק אחד של אמריקה בלבד. אלו שלא הצביעו לו או ביקרו אותו הפכו לאויבי העם, ומי שקמו נגדו מתוך המפלגה הרפובליקנית וממשלו הוקעו כבוגדים עד שכבר נפלטו משם והפכו לא רלוונטיים. בחלוף ארבע שנים, המפלגה הרפובליקנית איננה עוד ובמקומה עלתה מפלגת טראמפ.
מעשיו ויועציו לשעבר העידו כי במשך ארבע השנים של כהונתו עסק טראמפ בראש ובראשונה בהבטחת סיכוייו לכהונה שנייה. טראמפ זיהה בחדות את הגורמים שהניבו לו את הניצחון המפתיע והתמקד בהם: שלהוב אלקטורט לבן וחסר השכלה תוך גיוס חלקים באוכלוסייה שמעולם לא הצביעו בשל סלידתם מוושינגטון, הטלת ספק מתמדת בהליך הבחירות וקידום שופטים שמרנים שאינם רואים ערך עליון בהגנה רחבה ככל הניתנת לזכות הבסיסית ביותר בדמוקרטיה - השתתפות בבחירות.
טראמפ היה הנשיא השני מאז המאה ה-19 שזוכה בנשיאות מבלי שזכה ברוב הקולות. הראשון היה ג'ורג' וו. בוש, גם כן רפובליקני, שניצח בזכות הפרש של 537 קולות בלבד בפלורידה אחרי שמפלגתו הטילה מורא על מי שניסה לספור את הקולות האבודים. בית המשפט העליון הכריע אז לטובתו, ותרחיש דומה עשוי לקרות גם השנה.
טראמפ נערך היטב, ועם המזל ששיחק לו הוא הצליח למנות שלושה שופטים שמרנים חדשים לבית המשפט העליון בכהונה אחת. הוא לא הסתיר את העובדה שזה אחד הגורמים שהניעו אותו כשדחף במהירות שיא לאשר את המינוי של השופטת השמרנית איימי קוני בארט. עם רוב של שישה שופטים שמרנים מול שלושה ליברלים בלבד, הסיכוי שאלו יפסקו לטובת הנשיא הרפובליקני בתסריט שבו ההכרעה תתגלגל לפתחם גבוה במיוחד.
בין המאפיינים הבולטים ביותר של שלטון לא-דמוקרטי הוא סימון היריב הפוליטי כאויב המדינה. הפוליטיקה הופכת למלחמת חורמה, כל הפסד לצד השני הוא סופה של האומה. רק השליט יכול להגן עליה ממבקשי רעתה ורק לו הפתרונים והמזור לכל צרותיה, שכמובן אינן באשמתו - גם אם הוא בשלטון שנים ארוכות - והן ייעלמו רק אם יישאר המנהיג, כמה שיותר, יותר טוב.
הקלישאות יספרו היום על "הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם" שהולכת להצביע. זו אגדה. הן מהותית, כי איך שלא יסובבו את זה וינסה להסביר זאת, העובדה שיותר חשוב היכן הצביעו לך מאשר כמה הצביעו לך היא מעוותת. אפילו מספרית היא לא נכונה, כי גם אם חוטאים ומגדירים דמוקרטיה רק לפי בחירות קבועות או תכופות בכל כמה שנים, כפי שעושים אותם מנהיגים פופוליסטים ברחבי העולם, יש יותר בעלי זכות בחירה בהודו.
מה שאינה קלישאה היא העובדה שגורל העולם מונח היום, או מתי שלא יוכרזו התוצאות הסופיות ביותר של הבחירות לנשיאות, על הכף. לאו דווקא בגלל השנאה, הפילוג, השקרים הבלתי-נגמרים וההזויים שמטפטף טראמפ ללא הרף בכל השנים האחרונות. על זה מדינות רבות הצליחו להתגבר, אפילו אחרי תקופות זמן ארוכות הרבה יותר מאשר שמונה שנים.
הבחירות הן גורליות כל כך משום שעתיד כדור הארץ נמצא על הפרק. הוא בצומת קריטי, יש האומרים במצב אנוש, ועוד ארבע שנים של נשיא המתהדר באיבתו למדע עשויות להיות מכת מוות עבורו.
במקום שמגיפת הקורונה, שהתפרצותה הקטלנית קשורה קשר ישיר להרס הסביבה בידי האנושות, תרתום את מנהיגי העולם לפעולה דחופה ובהולה להצלת הכדור, ההיפך קרה. טראמפ ודומיו כמו נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו משמיד האמזונס התפלשו בקרבות בוץ עם המדענים המובילים במדינותיהם, וזלזלו בנגיף ביורם לסיות טיפוסית.
באופן (לא) מפתיע, שניהם חלו בווירוס, אך בניגוד לאזרחיהם, נהנו מהטיפול הטוב ביותר והחלימו. באופן (לא) מפתיע, ארצות הברית וברזיל הן שתיים מהמדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מקורונה בכל העולם.
מול טראמפ ניצב היום ג'ו ביידן, המועמד הדמוקרטי. הוא אינו כריזמטי כמו טראמפ, יש ביקורת לגיטימית שאפשר למתוח על המדיניות שלו מימין, עסקנות פוליטית, אבל זו בדיוק הנקודה - הוא עוד מועמד שגרתי לנשיאות. דווקא כשטראמפ תקף אותו מנקודת מבט אידיאולוגית, על הכרזתו כי יפעל להתנתקות מתעשיית הנפט, הוא הצליח ככל הנראה לזכות בנקודות חשובות בפנסילבניה, שעשויה להכריע את המרוץ.
"ביידן יקשיב למדענים", מזהיר טראמפ את תומכיו, בהתבטאות שאמורה הייתה להיות בלתי-נתפסת במאה ה-21, במדינה המתקדמת ביותר בעולם מבחינה טכנולוגית. אבל ההתנגדות לגלובליזציה, שעליה רכב טראמפ לפני ארבע שנים, מלווה בתנועות המתנגדות לחיסונים ולמדע ומכחישות את שינויי האקלים.
באופן אירוני, הפרישה של ארצות הברית מהסכם האקלים, שהייתה אחד הצעדים הראשונים של טראמפ בתפקיד, תיכנס לתוקף מחר. ולכן, היום, יותר מתמיד, ארצות הברית, שהיא עדיין המדינה החזקה ביותר בעולם חרף המשטר הקיים בה, זקוקה לנשיא שמאמין במדע ומקשיב למדענים ולמומחים. זה עד כדי כך פשוט.