נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, עלה לבמה והחל לירות את בדיותיו לכל עבר. כמה שעות אחר כך כבר שיגר את ציוצו על "הקולות שנעלמו". כמובן אף קול לא נעלם, פשוט איכשהו ספרו גם את קולות היריב. זה קורה לפעמים. רשת טוויטר סימנה את הציוץ כמטעה. זה היה מופע ראווה, אולי אקורד סיום, של ארבע שנות קדנציה גדושות בשקרים, ביזוי האמת, ביזוי היריב, ורמיסת כללי הדמוקרטיה. הנורא הוא שאיש לא הופתע ממופעו של נשיא ארצות הברית; למעשה, היינו מופתעים אם היה נוהג אחרת. התרגלנו לדרך מנהיגותו של טראמפ. איך לא נתרגל כשיש לנו כאן בשכונה גרסה מקומית ומעודכנת משלנו.
כהונת טראמפ הייתה חלומו הרטוב של בנימין נתניהו, ולא רק בשל התמיכה הבלתי מסויגת שלו במהלכיו המדיניים כראש הממשלה. מנהיג המעצמה החזקה בעולם הוא זה שהעניק לראש הממשלה שלנו את הלגיטימציה וההשראה התרבותית לדרך מנהיגות שנתניהו אימץ בחום - ביטול האמת כערך משמעותי, מלחמה באליטות, מלחמה ב"דיפסטייט", הפצת קונספירציות, ויחס פומבי בוטה ומזלזל ליריביו ולתקשורת. כל אלה היו אצל נתניהו גם לפני 2016, אבל במינון נמוך יחסית. מאותה שנה, הם הפכו אצל נתניהו לדרך עבודה סדורה.
קווי הדמיון וההשראה הם אינסופיים. הנה, למשל, גם נתניהו ניסה בעבר להפיץ חשש בציבור שהבחירות עומדות להיגנב ממנו, ולכן יזם את הרעיון להציב מצלמות בקלפיות בזמן הספירה. הרעיון נועד כמובן להרתיע את הציבור הערבי מהגעה לקלפיות. השיא היה לאחר מערכת הבחירות האחרונה כשנתניהו האשים את ועדת הבחירות המרכזית שהיא מנסה לגנוב את הבחירות. "אסור לתת להם לגנוב את הבחירות", אמר לאנשי הליכוד, כשמספר המנדטים של הגוש ירד לפתע ל-58 מנדטים. הרי אתם יודעים, רק לנתניהו מותר לעשות מהפכים בלילות. כשזה קורה בצד השני מישהו מנסה לגנוב אותו.
לטורים הקודמים של ברוך קרא:
קשה שלא להתפעל מהדמיון לאמריקה. הבן יאיר צייץ: "אני לא אתפלא אם עכשיו ועדת הבחירות גונבת לנו את הבחירות". הגדיל לעשות האיש של בלפור ביפו, יעקב ברדוגו, כשהשיא עצה לח"כ מיקי זוהר באלה המלים: "קח טיפ", נידב לזוהר, "תתנפלו על ועדת הבחירות". ככה פשוט. "אני לא קונספירטיבי, אני יודע שאני שם נפשי בכפי, אבל כרגע צריך להתנפל על ועדת הבחירות ולבדוק כל דבר שקורה שם. אני לא מדבר תיאורטית". להתנפל. הוא באמת לא דיבר תאורטית. ברדוגו הוא חייל מאד מעשי של נתניהו שהגשים צעד אחר צעד את תורת טראמפ - כשאתה חושש להפסיד, תבעט בהכול, בכל ערך דמוקרטי שאתה מכיר, תמציא, תשקר, תבלף, תזרע אימה.
בתקופת טראמפ פרח בארצות הברית המאבק ב"דיפסטייט" לצד תיאוריות הקונספירציה. עמיתי, נדב אייל, הראה, למשל, בסדרה המרתקת שלו "טראמפלנד 2020" את הטירוף של מצביעי הימין הקיצוני המחזיקים בתיאורית "QAnon" - אדם סודי בממשל (דונלד טראמפ?) ששולח להם רמזים על הקונספירציה של ה"דיפסטייט". מסתבר, לפי אותה תיאוריה, שיש בתוך ה"דיפסטייט" כת של פדופילים מסוכנים שמבקשים להשתלט על המדינה. נשמע לכם מופרע, נכון? רק אצל האמריקנים הדפוקים זה יכול לקרות? חכו בסבלנות.
טראמפ שנהנה מאוד מהחבורה ההזויה הזאת, סירב לגנות את מסריה. "הם מתנגדים לפדופיליה, אבל אני לא יודע עליהם כלום", אמר בתמימות. עכשיו קאט - חזרה לשכונתנו במזרח התיכון. בשנה האחרונה שודרה בנטפליקס הסדרה המרתקת על הפדופיל המחריד, ג'פרי אפשטיין. הוא היה שותף עסקי של המיליארדר לזלי וקסנר, ואף היה קשור בתקופה מסוימת לניהול הקרן המפורסמת של וקסנר שהוציאה מדי שנה בכירים בשירות הציבורי מישראל להשתלמות שנתית יוקרתית בהרווארד. עכשיו תראו כמה קצרה הדרך: אפשטיין-פדופיל-וקסנר-קרן וקסנר-פקידים ישראלים-דיפסטייט. בינגו. יש לנו את זה.
מי שזיהה חיש מהר ולקח את המושכות לידיו הוא כמובן נתניהו הצעיר, שצייץ כי בוגרי הקרן שכוללים בכירים במשרדי הממשלה, בפרקליטות, במשטרה ובצבא הם "כת של פדופילים". ככה פשוט. איך אפשר להתווכח בכלל עם האמת הלוגית הזאת. בציוץ אחר כתב: "הכירו את הכת הסודית השולטת בחיינו". כך נולדה לה הגרסה הישראלית של QAnon - הדבקת הפשע המחריד של פדופיליה, שמטיל אימה על כל הורה חרד, לפקידי מדינה בכירים - שטני ה"דיפסטייט".
אז אנא, אל תדברו איתי על המטורפים באמריקה. זה כאן. והפעם לא מופץ על ידי טיפוסים אנונימיים בדרום האמריקני, אלא על ידי לא אחר מבנו של ראש ממשלת ישראל המתגורר בבית השרד שלו, וישן בדלת אמותיו. אנא אל תגידו: "זה יאיר ולא אביו". האם אביו גינה את האמירות הללו באופן ברור? פה ושם שומעים משהו בשמינית פה. לא מעבר לזה. נתניהו האב נהנה מפירות הקונספירציה הזאת ומדומות לה, בדיוק כפי שטראמפ נהנה מהמופרעים שתומכים בו. לאחר שנתבע על ידי יותר מ-70 בוגרי תכנית וקסנר, הבהיר נתניהו הצעיר: "מבקש להבהיר שכתבתי על קרן וקסנר 'כת של פדופילים' התייחסתי אך ורק לג'פרי אפשטיין, שהיה אמון על הקרן בתחילת שנות ה-2000, ולא לאף אחד אחר". מצחיק ולא מסתדר תחבירית עם הציוץ המקורי.
יאיר נתניהו העמיס את ידיו של עו"ד יוסי כהן שמייצג את המשפחה בשלל תביעות וביניהן תביעות הדיבה נגדו. על העיתונאית דנה ויס צייץ רמיזה מכוערת ושקרית כאילו התקדמה בעבודתה בדרכים לא נאותות. גם על כך התנצל בעקבות תביעה שהוגשה נגדו, וצייץ כי "לא היה לה כל בסיס". מה אכפת לו להתנצל? העיקר שאמר את הדברים והם עפו ברשת כשדה קוצים. הרי ממילא לאמת אין ערך. מאידך, ליאיר נתניהו בישראל 2020 יש ערך, ואפילו תכנית רדיו בתחנת "גלי ישראל". כן, אותה תחנת רדיו שבה עובד בין השאר, אבי רצון, שממשיך להדהד את השקרים על בנה של התובעת בתיקי ראש הממשלה, ליאת בן ארי; אותו רצון שחשד ש"הדיפסטייט" המציא את מות אחותה של בן ארי כדי להפסיק את ההפגנות ליד ביתה. גם ל-QAnon יש תחנת רדיו בארצות הברית.
ועוד לא התחלנו לדבר על התיאוריות המופרכות לפיהן מנדלבליט תפר את תיקי נתניהו משום שחש נסחט על ידי פרקליט המדינה; על התיאוריה לפיה תיקי נתניהו נתפרו כדי להוריד את ראשם של המזרחיים; על ההמצאות בדבר שליטתם של "הקרן החדשה", וג'ורג' סורוס במפגינים נגד נתניהו, ועוד ועוד.
מעט מאוד אידאולוגיה, הרבה מאוד שקר
ויש עוד אינסוף דוגמאות לקשר הישיר בין הטראמפיזם לביביזם. מאיפה לדעתכם ההשראה לעריכת סרטון מיוחד שקורא לכלוא את חברי, רביב דרוקר? "בעולם מתוקן", נאמר בסרטון בתגובה לתחקיר "המקור", "דרוקר היה בכלא". זוכרים את "Lock her up", שבאמצעותו הלהיב טראמפ את ההמונים נגד הילרי קלינטון?
ויש גם את השיח המבזה. טראמפ, למשל, אוהב לחקות יריבים פוליטים ועיתונאים. רק בקמפיין האחרון חיקה ללא בושה את גמגומיו של ביידן (התביישתי לשמוע איש תקשורת ישראלי שחוזר בהנאה בתכניתו ברדיו על החיקוי). גם בקמפיין הקודם חיקה עיתונאים ויריבים ולעג להם.
ומה שהולך לנשיא המעצמה החזקה בעולם, חושב לו נתניהו, למה שלא אאמץ אני? אז בבחירות האחרונות למשל, עמד נתניהו מול קהל והראה בסרטון את אחד מנאומיו המבולבלים המפורסמים של בני גנץ, שכלל, בין היתר, משיכת "אהההה..." מוגזמת באמצע משפט. "הבנתם?", הלהיב נתניהו את הקהל, "פעם זה היה: או אנחנו או הם, היום זה או אנחנו או אההההה". והקהל כמובן עף עליו בצחוקים ומחיאות כפיים.
וזוכרים איך ב-2015 טראמפ חיקה בעצרת בדרום קרוליינה את תנועותיו הפיזיות של כתב מ"ניו יורק טיימס" הסובל משיתוק מוחין? ובכן, גם נתניהו אימץ את הלעג למראה חיצוני. כך, למשל, באחד מנאומיו חיקה את העיתונאי משה נוסבאום, וכדי להזכיר לכולם את מי הוא מחקה סימן באצבעו על גבותיו. הג'וניור, אגב, תמיד בצעד אחד קדימה, נוהג תדיר להתייחס למראה החיצוני של עיתונאים ויריבים פוליטיים - האוזניים של גיא פלג, המראה של עופר שלח וכו'.
אם כן, הביביזם שפרח כאן בשנים האחרונות ינק השראה מהטראמפיזם ששטף את ארצות הברית בארבע השנים האחרונות. מעט מאוד אידאולוגיה, והרבה מאוד שקר, ביזוי, ורמיסת כללי המשחק הדמוקרטיים. רק בדבר אחד נתניהו בידל את עצמו היטב מטראמפ - התייחסותו הרצינית והאחראית לנגיף הקורונה. גם אם נעשו טעויות בדרך הן בוודאי לא היו תולדה של זלזול, כמו זה שטראמפ הפגין. איפה בכל זאת קווי הדמיון? ראיתם כיצד בקמפיין האחרון טראמפ מלהיב את ההמונים שקוראים לפטר את ראש המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות בארצות הברית, ד"ר אנתוני פאוצ'י? אז גמזו. נתניהו אמנם לא עשה לו את זה בפומבי, אבל, בואו, מי ששמע בספטמבר את ברדוגו אומר שגמזו אחראי למחדל הקורונה, הבין היטב מה שנתניהו רצה שנבין.
התרבות שאפיינה בארבע השנים האחרונות את שני הממשלים הסיאמים הללו היא לא ימנית ולא שמרנית, היא טראמפיסטית. לא רייגן, לא בוש האב או הבן, ובוודאי לא מרגרט תאצ'ר ביזו את המערכת הפוליטית שקיבלו לידם, והנהיגו תרבות שקר וביזוי. טראמפ האיש שכל חייו הונע רק מכוח וכסף, לא התעניין לא בערכים קונסרבטיבים, וגם לא בדמוקרטיים. לכן, הוא גם לא מהסס לבעוט בהם עכשיו ובכל העוצמה. ברוב שנותיו נראה נתניהו כחיקוי בינוני של טראמפ, אבל מרגע שלקח את הדמוקרטיה הישראלית כבת ערובה במלחמתו מול רשויות אכיפת החוק, וזאת בשל תיקיו הפליליים, הוא הפך את הביביזם למהדורה משופרת של הטראמפיזם.
ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13