תומכי טראמפ או ביידן, היהודים בארה"ב מאוחדים בדבר אחד: חשש מאנטישמיות

יהודי ארצות הברית חוששים.

הם מודאגים מנגיף הקורונה שכבר גבה כרבע מיליון קורבנות אמריקנים ומתפשט במהירות רבה יותר ככל שמתקרב החורף. הם חרדים באשר לעתידם הכלכלי חסר הוודאות.

הם חוששים מהאנטישמיות ומהאלימות מימין, שמונעות על ידי קבוצות עליונות לבנה שהופכות פעילות יותר ויותר ונושאות שמות מצחיקים ומחזיקות בסדר יום לא מצחיק בכלל, כמו "הנערים הגאים", ‏QAnon ובוגלו בויז.

ביטחונם התערער כשכמה מחאות של Black Lives Matter באביב ובקיץ לוו באלימות מזדמנת והשחתת רכוש על רקע אנטישמי ואנטי-ישראלי. הם אינם חשים בנוח לנוכח עליית פרוגרסיבים מזן מסוים בכמה מקומות בשמאל, שרוצה להפוך את התמיכה בישראל לחטא פוליטי ומוסרי.

ויותר מכול, הם חוששים משקיעתה של הדמוקרטיה האמריקנית.

הנשיא האמריקני דונלד טראמפ קעקע במשך חודשים את לגיטימיות הבחירות שייערכו ב-3 בנובמבר, וסירב להתחייב להעביר את שלטון בצורה מסודרת אם יפסיד. ייתכן כי שיבוש של הבחירות - או אפילו ניצחון ברור של מועמד זה או אחר - יוביל לתסיסה אזרחית נרחבת וכאוס פוליטי. ה-FBI קרא למוסדות יהודיים לחזק את האבטחה מחשש אלימות אפשרית שתתרחש בסביבות יום הבחירות, ללא קשר לזהות המועמד.

בקהילה היהודית, שרובה דמוקרטית, הסקרים מראים כי בוחרים יהודים מעדיפים את ג'ו ביידן על פני טראמפ, הזוכה לתמיכה של 75% מהנשאלים. רוב היהודים האמריקנים מודאגים מאוד מאפשרות של כהונה שנייה של טראמפ, והמשמעות שתהיה לה לעתיד אמריקה - הבית שלהם.

"זו תקופה של חרדה גדולה באמריקה באופן כללי, והיא אינה מוגבלת רק ליהודים. קיים חשש אמיתי שאמריקה מתדרדרת. נגיף הקורונה רק הדגיש זאת", אמר יונתן סרנה, היסטוריון של יהדות אמריקה באוניברסיטת ברנדייס. "אם מבינים שהפחד העמוק הוא שחלפו ועברו הימים הטובים של אמריקה, אז החרדה הזו אינה רגעית, בפרט עבור היהודים - שגדלו על סיפורי השואה. השאלה היא: אולי כדאי לבדוק אפשרויות מחוץ לארצות הברית".

זו הפעם הראשונה שיהודים אמריקנים מדברים ברצינות על השגת דרכון שני "שיהיה לכל מקרה". הם בודקים אפשרות להגר לקנדה, לקבל אזרחות ממדינה אירופית או לעלות לישראל. השנה נרשם מספר שיא של יהודים אמריקנים שהחלו בתהליך הגשת בקשה לעלייה לארץ דרך ארגון "נפש בנפש", הסוכנות המטפלת בעלייה מצפון אמריקה.

"מספר מפתיע של יהודים, אם הם מדברים בכנות, אומרים מה שלפני עשר שנים היה בלתי מתקבל על הדעת: מה יקרה אם נצטרך לעזוב את המדינה?", אומר סרנה. "מהי תכנית הגיבוי?".

ליליאנה שייפר, יהודיה בת 19 שגרה בווסט וירג'יניה, כבר בתהליך בקשת אזרחות גרמנית, דרך אביה שנולד בגרמניה. "אני רואה עליה באנטישמיות מהימין והשמאל, וזה מפחיד אותי", שייפר אמרה. "אם טראמפ מפסיד ומסרב לפנות את הבית הלבן, אני פשוט רוצה שיהיה לי דרכון נוסף. אני לא רוצה לחכות שהמצב יתדרדר עוד יותר".

הת'ר סגל, עורכת דין מטורונטו שמטפלת בבקשות הגירה זה 25 שנה, מספרת שמעולם לא נתקלה בהתעניינות כה רבה של אמריקנים בהגירה לקנדה. רוב לקוחותיה הם יהודים אמריקנים.

"'אני לא אתקע כאן. תהיה מלחמת אזרחים'", היא סיפרה שאומרים לה. "'זה יהיה סוף הדמוקרטיה. אני מאוד חושש לעתיד שלנו. אני לא רוצה לחכות ולראות מה יקרה. הורי עזבו את פולין במלחמת העולם השנייה. מעולם לא חשבתי שאשקול זאת. אני מבוסס בארצות הברית. המשפחה שלי כאן, העסק שלי כאן. מעולם לא העליתי על הדעת שארצה לעשות את זה'".

סגל הוסיפה: "את המשפט הזה אומרים לא אחד ולא שניים. אני שומעת זאת כמה פעמים ביום".

חודשי המגיפה האחרונים, התסיסה האזרחית והמאבקים הפוליטיים הגבירו אמנם את חרדתם של היהודים האמריקנים, אך חשש זה נמצא במגמת עליה כבר שנים. בסקר מיוני 2019 שעורך הוועד היהודי האמריקני מדי שנה, 65% מהמשיבים אמרו כי לדעתם מצבם של יהודי ארצות הברית פחות בטוח לעומת השנה שעברה, ו-15% אמרו שהמצב בטוח יותר. זאת עלייה לעומת 55% בשנת 2018.

בשנים קודמות, כשהשאלה נשאלה ספציפית בנוגע לאנטישמיות, 41% אמרו בשנת 2017 כי אנטישמיות היא בעיה חמורה בארצות הברית, עלייה מ-21% בשנת 2016, 21% בשנת 2015 ו-14% בשנת 2013 (בשנת 2014 לא נערך סקר).

במשך שנים סברו יהודים אמריקנים שאנטישמיות היא משהו שמתרחש הרחק, בצרפת, באנגליה, באינטרנט, בעולם המוסלמי.

אבל קשה יותר ויותר להתעלם מהסימנים המעידים כי האנטישמיות הגיעה גם לבית: חודשים של מתקפות נגד יהודים אורתודוקסיים בברוקלין בשנת 2019. הטבח בפיטסבורג בבית הכנסת "עץ חיים" באוקטובר 2018 שבו נהרגו 11 בני אדם, בפיגוע האנטישמי הקטלני ביותר בתולדות ארצות הברית. הירי בבית חב"ד בפאווי, קליפורניה באפריל 2019 שבו נהרגה מתפללת. מתקפות בהפרש של שבועות בדצמבר 2019 במונסי, ניו יורק, וג'רזי סיטי, ניו ג'רזי, שבהן נהרגו ארבעה בני אדם.

"ראשית, עלינו להכיר בבעיה כפי שהיא: זוהי מגיפה. איננו מדברים עוד על פעולות בודדות, מזדמנות - גם הן חמורות לא פחות - אלא על תופעה קבועה", כתבה חברת הקונגרס היהודיה ניטה לואי, יחד עם ראש הוועד היהודי האמריקני, דיוויד האריס, במאמר דעה בניו יורק טיימס באותו חודש. "שנית, עלינו להכיר בעובדה שישנם מספר מקורות אידאולוגיים המזינים מתקפות שנאה אלו. אין הם תוצאה של נקודת מבט פוליטית יחידה".

כיום נראה כי הרגש האנטישמי מגיע מכל עבר: אנשי תאוריית הקונספירציה QAnon, שטוענים כי דמוקרטים עובדי שטן מפעילים רשת פדופיליה עולמית סודית, מקדמים גם דימויים אנטישמיים קלאסיים. סטודנטים במכללות שמטרידים ודוחקים לשוליים עמיתים יהודים שמעזים לתמוך בגלוי בישראל או מסרבים לגנות את הציונות כגזענות. ספורטאים שחורים וידוענים שמעלים פוסטים אנטישמיים במדיה החברתית.

מרג'ורי טיילור גרין, מועמדת רפובליקנית שצפויה להיבחר לבית הנבחרים, פרסמה תמונות עם מנהיג ניאו-נאצי לשעבר, שיתפה סרטון המציג טענות אנטישמיות על "עליונות ציונית" שמנסה להציף את אירופה בפליטים, וקידמה תאוריות קונספירציה המאשימות את ג'ורג' סורוס ואת משפחת רוטשילד בניסיון להשתלט על העולם.

כמו כן, בשנת 2019 נרשם מספר שיא של כל הזמנים של תקריות אנטישמיות, לפי נתוני הליגה נגד השמצה. בשנת 2019 אירעו יותר מ-2,100 תקיפות, השחתת רכוש והטרדה על רקע אנטישמי, לרבות חמישה בני אדם שנרצחו. בשנת 2020 נראה כי הסגר שהוטל בעקבות מגיפת הקורונה הגביל את הפעילות בחוץ ועל כן ירד מספר התקיפות האנטישמיות. עם זאת, הרטוריקה האנטישמית פורחת באינטרנט, וכמה אנשי תאוריית קונספירציה מאשימים את היהודים בהפצת הנגיף.

לנוכח מספרם הרב והלא פרופורציונלי של חולי קורונה בשכונות בניו יורק שבהן גרה אוכלוסייה חרדית גדולה - וההפגנות הקולניות של חרדים בשכונת בורו פארק בברוקלין שמחו נגד ההגבלות בגין המגיפה - יש יהודים בניו יורק החוששים מתגובה אנטישמית אפשרית נגד כל היהודים בטענה כי הם מפיצים את המגיפה.

נראה כי רוב התקריות האנטישמיות אינן קשורות לנגיף. כשהפגנות Black Lives Matter שפרצו בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד התפשטו במאי ברחבי ארצות הברית, בתי כנסת בלוס אנג'לס, ויסקונסין, מיניאפוליס ובמקומות אחרים הושחתו בגרפיטי אנטישמי ואנטי ישראלי. בסוף אוגוסט, הוצת בית חב"ד באוניברסיטת דלאוור. כמה ימים לפני כן, בית חב"ד בפורטלנד, אורגון, עלה באש פעמיים. באוקטובר אשתקד, אדם שתיאר עצמו כגלוח ראש הודה כי התכוון לפוצץ בית כנסת בקולורדו.

בבתי כנסת בארצות הבית יש כעת אבטחה קבועה בכניסה. זה היה נוהג נפוץ באירופה במשך עשרות שנים, אבל נדיר בארצות הברית עד לפני כמה שנים. חלק ממימון האבטחה של מוסדות יהודיים מגיע מממשלת ארצות הברית בצורת מענקים של המשרד לביטחון המולדת.

ואולם לדעת יהודי אמריקה, אין כעת גורם כבד משקל יותר מאשר הבחירות הקרובות.

הרבה מוטל על כף המאזניים. תומכיו היהודים של ביידן - כשלושה רבעים מיהודי ארצות הברית - שותפים לחששותיהם של הדמוקרטים האמריקנים באופן כללי: הם דואגים כי כהונה שנייה של טראמפ תחריף את הקיטוב בחברה האמריקנית, תסכל פעולה אפקטיבית נגד נגיף הקורונה, ותמשיך לרוקן מתוכן מוסדות אמריקנים, מהמרכזים לבקרת מחלות ועד למחלקת המדינה.

הם גם חוששים מיחסו המעורפל של טראמפ כלפי תומכי עליונות הגזע הלבן. בעימות הנשיאותי הראשון, כשטראמפ התבקש על ידי המנחה כריס וואלאס (גם הוא יהודי) לגנות בצורה ברורה את "הנערים הגאים" - קבוצת אנשי ימין קיצוני אלימים וחמושים - טראמפ אמר: "הנערים הגאים, עמדו מנגד והיו מוכנים". אנשי התנועה מיהרו לאמץ הצהרה זו כקריאה להיערך לקרב. לאחר קיתונות של ביקורת, טראמפ פרסם לאחר מכן גינוי מפורש יותר של העליונות הלבנה.

דפוס זה מזכיר את תגובתו של טראמפ להפגנת הימין באוגוסט 2017 בשרלוטסוויל, וירג'יניה, שבה הצועדים נשאו לפידים ושרו "היהודים לא יחליפו אותנו!", ומפגין מהימין הקיצוני הרג מפגינת נגד בפיגוע דריסה. כשנשאל אם הוא מגנה את אנשי הימין הקיצוני בעצרת, טראמפ אמר כי "היו כמה אנשים רעים מאוד בקבוצה הזאת, אבל גם אנשים טובים מאוד, משני הצדדים". לאחר מכן פרסם גינוי חריף יותר בעקבות לחץ שהופעל עליו.

תומכיו היהודים של טראמפ - בעיקר חרדים - חוששים מניצחון של ביידן: אלימות ותסיסה משמאל, אימוץ מסרים פרוגרסיבים אנטישמיים ואנטי ציוניים על ידי הממסד הפוליטי, התרבותי והתאגידי הנוטה לשמאל, ובית לבן שינקוט גישה ניצית יותר ביחס לישראל.

בד בבד, יש יהודים רפובליקנים רבים ששותפים לחששותיהם של יהודים דמוקרטים בנוגע לאנטישמיות מימין, ומצביעים יהודים דמוקרטים שמודאגים מהגישה האנטי ישראלית של השמאל.

"ראיתם מפגינים שריססו בגרפיטי על בית כנסת בקנושה 'לשחרר את פלסטין?' שמעתם על הצעדה בוושינגטון שבה שרו "ישראל, אנחנו מכירים אותך, את רוצחת גם ילדים?", כתבה בארי וייס, בעלת טור לשעבר בניו יורק טיימס ומחברת הספר "כיצד להיאבק באנטישמיות", במאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין היהודי המקוון Tablet.

"יש סכנה אחרת, והיא מהשמאל. בניגוד לטראמפ, סכנה זו זכתה לדומיננטיות תרבותית, ושבתה את ליבם של האליטות האמריקניות והמוסדות החזקים ביותר שלנו. אם ביידן ינצח, קשה לדמיין שגישה זו תיתקל בהתנגדות. לכן אני רוצה להבהיר בצורה ברורה את כוונתי: אני כאן כדי להתריע. אני כאן כדי לומר - אל תהיו מזועזעים יותר. תפסיקו לומר, אנחנו לא מאמינים. הגיע הזמן לקבל את המציאות, אם אתם רוצים שתהיה תקווה כלשהי לתקן אותה".

ארני זינגר, מצביע יהודי מתלבט לכאורה מניו יורק, תיאר את הדילמה הפוליטית שלו כבחירה בין הלב לשכל.

"השאלה מתעוררת בקרב מצביעים שתומכים במצע הרפובליקני אבל אינם יכולים לסבול את טראמפ, האדם. הוא הקשה עלינו מאוד, מפני שאמנם ייתכן שאנו אוהבים כמה מהדברים שהוא עשה (הורדות מיסים, מדיניות במזרח התיכון/ישראל, גישה עסקית), אבל אנחנו שונאים את הדרך שבה הוא מתנסח, מתנהג בבריונות, התפרצויות הזעם שלו ורצונו לזכות באהדת הימין הקיצוני (למרות שהוא עצמו אינו גזען בוטה ובהחלט לא אנטישמי).

"הצבעה לביידן", כתב זינגר בפייסבוק, "גם היא הצבעה למפלגה הדמוקרטית שנוטה יותר מדי שמאלה, ויש בה מגזר חזק שמדיניותו כלפי ישראל מפחידה אותנו. למרות שביידן עצמו אולי לא מפחיד אותנו, מי שמשפיע עליו ואשר באופן בלתי נמנע יתפוס את מקומו בעוד ארבע שנים (או לפני כן) מפחיד אותנו".

מימין ומשמאל, בקרב יהודים אמריקנים, יש תחושה גוברת שתחושת הביטחון שלהם במה שפעם נחשבה ל"מדינת הזהב" הולכת ונמוגה. אולי הדמוקרטיה האמריקנית אינה בלתי ניתנת לערעור. אולי הליברליזם אינו ערובה בלתי חדירה לביטחון היהודים. אולי האסונות שפקדו את הקהילות היהודיות במקומות אחרים בעולם יכולים להתרחש גם כאן.

כתב JTA בן סלס סייע בהכנת כתבה זו.