נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נגד המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן. יחד עם עשרות מיליוני אמריקנים, מנהיגים ובכירים בכל קצוות תבל, שיכססו ציפורניים מול המסכים ביום רביעי לפנות בבוקר בציפייה מתוחה לתוצאות הבחירות שיכריעו איך יראה העולם בארבע השנים הקרובות, גם בארצנו הקטנטונת, במעון ראש הממשלה ברחוב בלפור, האורות ידלקו עד אור הבוקר במעקב דרוך אחר ספירת האלקטורים וכלכולי חישובים של הסקרים האחרונים.
הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו נבנתה סביב המותג "מר אמריקה", והיושבים בבית הלבן נוטים לשחק בו תפקיד משפיע. אם בעימותים עם הנשיאים הדמוקרטיים קלינטון ואובמה ואם בחיבוק הרפובליקני החם שהגיע לשיאו עם ממשל טראמפ המגה-ידידותי. עבור אמריקנולוג כמו נתניהו, ליל הבחירות הוא תמיד אירוע דרמטי, וכשטראמפ באזור, הדרמה בדרך כלל מגיעה לשיאה.
הבחירות יכריעו אם בארבע השנים הקרובות נתניהו ימשיך להנות ממנעמיו של נשיא החלומות, שהגשים לו כמעט את כל המשאלות ואולי אף מעבר, או שמא יצטרך להתרגל לדייר דמוקרטי חדש-ישן בחדר הסגלגל, שקירותיו עוד זוכרים היטב את החיכוכים והעימותים המרים שספגו בשמונה שנות ממשל אובמה. ביידן הוא לא אובמה, 2020 היא לא 2008, ועדיין, ניצחון של הדמוקרטים לכל הפחות יכניס את נתניהו לתוך סוג של אי-נודע, בעוד ניצחון של טראמפ יבטיח לו שקט תעשייתי לבאות.
אל תפספס
אם הבחירות היו נערכות בארץ, לנתניהו היה מובטח עתיד ורוד. סקרים מהחודשים האחרונים הראו שקרוב לשני שליש מהישראלים סבורים שטראמפ יהיה נשיא טוב יותר לישראל מביידן, בהתאם לרוח שנושבת מלשכת האמריקנולוג הראשי ומעצב דעת הקהל ברחוב בלפור. הברית הפוליטית ההדוקה של נתניהו וטראמפ, ושני שגריריהם רון דרמר ודיויד פרידמן, התבססה אמנם על זהות אינטרסים של הימין בישראל והבוחרים האוונגיליסטיים באמריקה, אבל היא הולידה שורת הישגים מדיניים שחורגת מעל הפוליטיקה, ושבחלומות הכי טובים של משרד החוץ לא יכלו לקוות להם בעבר. החל מהעברת השגרירות לירושלים, ההכרה בריבונות ברמת הגולן, הגיבוי הבלתי מתפשר באו"ם ומוסדות בינלאומיים אחרים, ולבסוף, הסכמי השלום והנורמליזציה עם מדינות המפרץ.
אחרי הרבה שנים של עימותים מרים עם ממשלים דמוקרטיים שבסוף הסתכמו בהנצחת הסטטוס קוו, טראמפ הכניס את נתניהו לספרי ההיסטוריה והעניק לו לראשונה מורשת. ובתזמון קריטי במיוחד: הוא סייע לו לצלוח את רגעי המשבר הקשים ולהתגונן עם קמפיין "ליגה אחרת" כאפוד מגן מפני התיקים והאישומים והתייצב שוב ושוב עם מחוות וטקסים כחבל הצלה ברגעים המכריעים של שנת הבחירות הבלתי נגמרת.
עוד ארבע שנים איתו בבית הלבן יספקו לנתניהו עוד ארבע שנות "ליגה אחרת", ומרחב ביטחון שבו הוא יכול לסמוך תמיד על עזרת חבר גאופוליטי יקר ערך, מנהיג המעצמה הגדולה בעולם. אולי אפילו הוא יצליח לשכנע אותו לממש מתישהו גם את הבטחת הריבונות הנכזבת ולפייס את הזעם של המתנחלים ושל מועצת יש"ע. במילון של ביידן, לעומת זאת, קרוב לוודאי שהמילים סיפוח ונורמליזציה יישמעו פחות, ומונחים שטראמפ מחק כמו שתי מדינות והקפאת התנחלויות יחזרו ללקסיקון.
כך שהמשמעות הראשונה והמיידית של ניצחון של ביידן על נתניהו תהיה סוף עידן החלומות של טראמפ, ותחילת עידן חדש, שבו תידרש הערכה מחדש של העמדות, האסטרטגיות והטקטיקות של הממשל ומולו, ואולי גם חישוב סיכונים פוליטי מחודש. ביידן וסגניתו קמאלה האריס ידועים אמנם ביחסם האוהד לישראל, ולשניהם יש היסטוריה של פעילות פרו-ישראלית ותמיכה באייפאק, וכשהקורונה שוברת שיאי תחלואה ותמותה ברחבי ארצות הברית, לנשיא המעצמה הגדולה בעולם יהיו כמה בעיות בוערות אחרות לטפל בהם לפני המזרח התיכון. אבל במוקדם או מאוחר, המחלוקות האסטרטגיות-אידיאולוגיות העמוקות שהחמיצו את ימי ממשל אובמה, בנושא האיראני והפלסטיני, צפויים לצוף מחדש.
נתניהו יצטרך להחליט באיזו גישה הוא נוקט כשהוא נכנס בפעם הראשונה לחדר הסגלגל: אם לחבק ולטפח את חברותו ארוכת השנים של ביידן ולפתח יחסי עבודה תקינים עם הממשל הדמוקרטי או לחזור לגישה הלעומתית של ימי אובמה ולהתייצב מולו ראש בראש ולמצב עצמו כמי שנלחם על ביטחון ישראל מול ממשל עוין ולצופף כך שורות ותמיכה מימין.
נתניהו נוהג להסביר בשנים האחרונות שיחסי ישראל וארצות הברית בנויים על שלושה אדנים: הבית הלבן, הקונגרס, ודעת הקהל, וכך הוא ניהל את יחסיו עם הדמוקרטים שנאלץ לעבוד איתם עד היום. לכן, התרחיש הכי מאתגר עבורו בבחירות הפעם הוא "גל כחול" של דמוקרטים שיכבוש גם את הבית הלבן וגם את גבעת הקפיטול. בלי רוב רפובליקני הוא יתקשה לתמרן ולשחק כפי שנהג בעבר, כמו במאבק על הסכם הגרעין. ניצחון סוחף של ביידן יכול גם לשנות את כלכלת הסיכונים הפוליטית של נתניהו כאן בארץ, בעיצומו של משבר קואליציוני עם כחול לבן שעשוי להוליך לבחירות מוקדמות.
מחד, ממשלת אחדות עם כחול לבן היא התרופה הקלאסית לייצוב היחסים עם ממשל דמוקרטי ולקאמבק אפשרי של הפלסטינים והשיח על שתי המדינות, כמו שאהוד ברק וציפי לבני עיטרו את הממשלות שכיהנו בימי אובמה. מצד שני, כשבנט וסמוטריץ' בחוץ באופוזיציה, נוגסים בבייס הימני, נתניהו עשוי להעדיף לצאת לבחירות ולחזור מהן מחוזק, עם ממשלת ימין הומוגנית שתקל עליו להתמודד עם הבית הלבן, במידה והוא ייצבע בכחול בארבע השנים הקרובות.
בשבועות האחרונים המערכת הפוליטית בישראל סערה בשיחות צד על תרחישי הבחירות וכיצד הן ישפיעו על הדינמיקה המתגלגלת לבחירות. יש טיעונים ופרשנויות מצוינות לכאן או לכאן שמסבירות איך ניצחון של טראמפ מחזק את נתניהו לצאת לבחירות וחוזר חלילה לגבי ביידן. בסוף, זה רק חלק קטן מהפאזל. "מר אמריקה" הוא ראש ממשלה בישראל, והחישובים הפוליטיים שלו כוללים עוד נדבכים ושיקולים מלבד זהותו של היושב בבית הלבן.